דרך השלום 5 ת"א

לי לי בן מצליח מאד,מוכשר,חכם ברמה, גדל בבית חם ואוהב הילד הינו ילד מסוגר,עובד באופן רציני ומצליח בעבודה,בזוגיות אבל זוגיות עם המון מהמורות הנובעות מחוסר היכולת שלו להיות ער לרגשות הזולת,לשינויים,לנסיעות לחול,כמו כן מערכת היחסים שלו עם אחיו מנותקים ולא מהסיבה של חוסר אכפתיות,הוא פשוט בקושי מדבר איתם ואו איתנו ההורים, הוא מגיע לביקורים אך מעטים מאד,הוא בקושי יוצר עימנו קשר עיין אני פונה אליכם מכיוון שבת זוגתו חושבת שאולי הוא לוקה באסברגר והייתי רוצה לדעת איך ניתן אכן לאבחן זאת בצורה הכי נכונה ולא להעלות ספקולציות שגויות

אורלי שלום, מתן אבחנה של הפרעה בספקטרום האוטיסטי מחייב תהליך מעמיק המתרחש פנים-אל-פנים, שבו מעורבים, לעיתים קרובות, מספר אנשי מקצוע מתחומי טיפול שונים. בגיל מבוגר מומלץ לפנות, לכל הפחות, לפסיכיאטר ולפסיכולוג קליני. לצורך בירור מעמיק של האבחנה של בן בנך מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני בעל ניסיון בתחום האבחון (ולא רק הטיפול) ובפרט עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג והפסיכיאטר יבססו את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בנך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. כמו כן, ישנו ערך מוסף לראיין גם אתכם, ההורים, בנוגע להיסטוריה ההתפתחותית שלו. אחרי הכול, הפרעה בספקטרום האוטיסטי אינה מגיחה במפתיע בגיל מבוגר, וקווים מסוימים בדרך כלל בולטים לאורך הילדות וההתבגרות. זאת ועוד, ייתכן שההורים יתארו חוויות שהבן אינו זוכר או שאינו מייחס להם חשיבות. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג והפסיכיאטר וכן על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. בסוללת המבחנים כלולים הן מבחנים המספקים מידע על מבנה האישיות והתפקוד הרגשי והן מבחני אינטליגנציה, הבודקים, בין השאר, יכולות הבנה והתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים. העובדה שבנך הגיע לגיל בוגר מבלי שאובחן, מרמזת כי הוא עשוי להיות מקרה גבולי ו/או להתאים לקריטריונים של אבחנות אחרות. מסיבה זו, חשוב מאוד הניסיון של הפסיכיאטר והפסיכולוג הקליני עם אוכלוסיית הספקטרום האוטיסטי והבקיאות באבחנה מבדלת (לדוגמא, אם מדובר בתסמונת אספרגר יש לשלול אבחנות אחרות הרלוונטיות למקרה כגון: אישיות נמנעת, אישיות סכיזואידית, הפרעה פוסט- טראומתית שייתכן והובילה לחרדה חברתית, ועוד). חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.