מבולבלת....

שלום, אני די מבולבלת ודי לחוצה ובכלל מוצפת.... יש לי ילד מקסים בן שנה+10 ח'. בגיל שנה וחודשיים נכנס למעון, כשעד אז היה מאד חברותי לילדים (בעיקר גדולים ממנו) ולמבוגרים. אהב חברה, נהנה בחברה. במעון הסבו את תשומת ליבי שהוא מאד עדין ורגיש, נעלב בקלות, לא עומד על שלו, לא אסרטיבי.... בקיצור "אוכלים אותו". הוא בין הגדולים בגן וגם קטנים ממנו חוטפים לו, לוקחים לו או פשוט יותר חזקים ממנו. ככל שעובר הזמן שמתי לב שהוא נמנע מקשרים חברתיים עם ילדים ומבוגרים, חוץ ממשפחה ומאנשים בודדים שהוא אוהב. הוא מספר סיפורים, שר, מדקלם, אומר שמות של חפצים אך לא מילים מתקשרות "אמא,תני לי, את זה, קחי וכו'. הוא לא מגיב שקוראים לו שהוא שקוע במשחק וייחסתי זאת להפרעת קשב כי הרבה פעמים הוא חולם בהקיץ ואני הייתי כילדה כזו. זה נראה כמו הצפת גירויים שהוא לא מצליח ולכן מסנן. כיון שבבית משחק איתנו, מדבר, עצמאי, מושך אותנו עם היד "להפעיל" אותנו כשרוצה/צריך משהו, יוצר קשר עין - חשבתי שהוא פשוט בררן ולא משתף פעולה עם כל אחד מחוץ לבית. בכל זאת במעון המליצו על אבחון וניגשתי לקופ"ח. באיבחון (מכון להתפתחות הילד) שיתף פעולה במשחקים אך לא דיבר ולא יצר קשר עין. הכיוון שלהם כמובן הפרעה תקשורתית. נשאלתי אם הולך על קצות אצבעות , מה זה קשור לאבחנה? ועוד שאלה, זריקת הראש קדימה (מוטה קדימה) כשלא רוצה שירימו אותו או שמנסה להתגונן שלוקחים לו משהו וזריקת הראש אחורה כשיושב אם מתעצבן קשורים ?

עדן שלום, לשאלתך הראשונה, הליכה על קצות האצבעות שכיחה, יחסית, אצל ילדים בשלבי ההליכה הראשונים ויכולה לחלוף בהמשך. יחד עם זאת, זוהי תופעה המתגלה, לעיתים, בקרב ילדים בעלי קשיים בוויסות חושי, הפרעות מוטוריות שונות או הפרעה בספקטרום האוטיסטי. לשאלתך השנייה, זריקת ראש, אף היא תופעה שכיחה למדי בקרב תינוקות. כמו מחוות גוף אחרות, זריקת ראש משמשת, לעיתים, אמצעי תקשורת לביטוי מורת רוח, עייפות, עצבנות וכד'. על אף זאת, זריקת ראש עלולה להיות קשורה עם בעיות נוירולוגיות ו/או מוטוריות, דוגמת, טונוס שרירים גבוה, בעיה בחגורת הכתפיים, וכו', ולכן מצריכה בירור ומעקב. הלחץ והדאגה שביטאת מובנים, אך בנך הובא לאבחון בגיל צעיר מאוד, עובדה המהווה יתרון משמעותי לקידום האופטימאלי של התפתחותו. ככל שמוקדם הגיל בו התגלה עיכוב התפתחותי כלשהו, כך מרוויח הילד מטיפול אינטנסיבי בקשייו. בברכה, ד"ר איריס שגב.

תודה על התשובה. כשאנחנו בחברה הוא מתעלם ממי שלידו, עסוק בחפצים שיש מסביבו,מספר סיפורים לעצמו, שר.... מעסיק את עצמו. בגן אמרו לי שהילדים לא משחקים ביחד בגיל הזה (אולי רק רבים וחוטפים צעצועים, נושכים, מרביצים...) אז זה לא נראה חריג שהוא משחק לבד כי הרוב ככה. הבן שלי תקשר מצויין עם ילדים, אהב חברה, נענה ואף יזם, יצר קשר עין... זה הולך ונעלם. האם PDD אמור להיות מצב מולד הרי שהייתי אמורה לראות סימנים אלו מלידה אבל היינו בדיוק בצד השני של הקשת. איך ניתן להסביר את השינוי? רופאת הילדים טוענת שאולי חסר לו ויטמין D ושאם יתברר שכן וניתן לו בנוסף ויטמין E ואומגה 3 אולי התיפקוד ישתפר. אין לה נסיון בזה אלא רק מתוך מחקרים שקראה. האם כדאי להתחיל לתת תוספים אלו בכל מקרה? מנסיונך באמת יש שיפור איתם? אני הקאתי כל ההיריון והיה לי חסר ויטמין D והתינוק קבל עד אחרי גיל שנה ויטמין D אבל סבל מעצירות ופליטות אז אני מקווה שלא היתה בעיית ספיגה.