היכרות

שלום, הכרתי בחור נחמד שיש לו אספרגר. כמובן שמה שמשך אותי אליו מלכתחילה היה האינטלקט שלו.. ועם הזמן הוא סיפר לי שיש לו אספרגר. יש לציין שקצת קראתי פחות או יותר על התסמונת ויודעת שהוא לא אוטיסט במובנים המקובלים, כלומר, אפשר לנהל איתו שיחות, הוא חכם ומצחיק ובסה"כ איש שיחה מעניין מאוד. וגם מוכשר בתחומים אמנותיים. מידי פעם אני רואה פחות או יותר אלמנטים שמתאימים למה שהוא מתאר...מבחינת למשל התעסקות אינטנסיבית בנושאים מסוימים. מבחינה רגשית, הוא נראה לי בחור רגיש למדי, בניגוד למה שמספרים על בעלי אספרגר, אבל אני עוד לא מכירה אותו לגמרי, מהזמן שיצא לי לדבר איתו הבחנתי בכך. חברה שלי אמרה לי שאני צריכה לוותר על כל זה. יש לי נטייה בד"כ להמשך לאאוטסיידרים.... גם אני פחות או יותר עונה על ההגדרה הזו וזה עונה על השפה המשותפת שלנו. וכמובן, זה שהוא כזה מבריק "עושה" לי את זה מאוד. אני לא חושבת שזה דבר כל כך נורא, למעט העובדה שיש לנו עולמות קצת שונים מבחינת תעסוקה וקרוב לוודאי שמה שאני עושה למחייתי - עבודה עם קבוצות גדולות של אנשים, יכולה להרתיע אותו כי הוא נמנע מלהגיע למקומות כאלה. וזה החלק שקצת קשה לי, הייתי שמחה אם היה יוצא איתי לבלות במקומות הומי אדם, והוא לא בעניין, מאוד נרתע מזה, ואותי זה קצת מתסכל. כי אני אוהבת להיות בבית אבל לפעמים מתחשק לי לצאת לבלות ולרקוד, והייתי שמחה לעשות את זה איתו. כשהגבתי אליו בקשר לזה ניסיתי לכוון את זה למקום של הבנה ומצד שני, תהיה למה בעצם, אם הוא איתי ואנחנו יכולים לצאת לקצת זמן ולא להשאר הרבה, הוא הגיב ברתיעה ואמר שזה בגלל האספרגר. הייתה לי תחושה שהוא מצא מקום מפלט נוח, להגיד שזה בגלל האספרגר ולא לנסות להתמודד עם משהו קצת שונה שיכול אולי להיות מרענן וטוב עבורו, וגם בכלל טוב כשזאת הכרות ויש חיבור טוב, אז למה לא לנסות לעשות מחווה נחמדה כלפי הצד השני, אני יודעת שאם זה היה הפוך הייתי עושה את זה... ניסיתי להסביר לו שאני לא מנסה לשנות לו את החיים ובעיני זה דבר מינורי ביותר, במיוחד כשזה בתדירות נמוכה אבל חשוב בשבילי. האם התגובה שלי הייתה לא בוגרת ובכלל אשמח לקבל חוות דעת על כל הנושא הזה, תודה

דנה שלום, העלית סוגיה חשובה ביחסים עם אדם בעל אספרגר. בקרב אספרגרים, השתתפות בסיטואציות חברתיות המוניות אינו דבר של מה בכך. הדבר דורש מיומנויות תקשורת (לדוגמא, לדעת להתבטא באופן נהיר ואדיב לאחרים ולהימנע מאמירות חסרות-טקט) והבנה חברתית (למשל, כיצד להתנהג במצבים עמומים ופתוחים, איך לפרש אמירות ציניות, ועוד). בעוד שאספרגר אינו גזר דין של בידוד חברתי, ההתמודדות הנדרשת במצבים בינאישיים עלולה להקשות על היכולת ליהנות מחוויה המונית ולעורר חרדה והימנעות מוכללת מבילויים חברתיים. הוסיפי לכך את הפחד הנפוץ אצל אספרגרים משינויים בשגרת היום-יום והרי לך קושי משמעותי לעמוד במשימה שאינו מורגל אליה. התסכול שלך מובן, אך ההנחה שלך כי מדובר ב"דבר מינורי ביותר" והציפייה שלך לגמישות, מותאמות בהווה לאדם מחוץ לספקטרום האוטיסטי. בשלב הראשוני, מומלץ לנסות ולהבין את מקור הקושי והרתיעה אצל בן זוגך. אם הוא נכון לנסות, לפחות, להתאמץ ולהתכוונן לצרכייך, ייתכן שתוכלו למצוא פתרון ביניים, אליו תגיעו בהדרגה ומתוך כבוד לקצב ולרווחה של בן זוגך. אם התקשורת סביב הנושא בעייתית, ניתן להיעזר באיש מקצוע שיתווך ויקדם את הדיאלוג ביניכם, תוך דאגה לצרכים של שני הצדדים. בשלב הבא, אם נעשו מאמצים שאינם מספקים אותך או שבן זוגך מסרב נחרצות להתגמש עבורך, יהיה עלייך לקבל את המצב ולבחון האם את מוכנה להתפשר על נקודה זו בחיים המשותפים שלכם. בברכה, ד"ר איריס שגב.