יהודית שלום

אני שוקל להתחיל אצלך טיפול, אם יתאפשר. בינתיים, ברצוני לשאול שאלה כללית (כביכול...). נגיד יבוא אלייך מטופל עם שכל חריף ורצון להשתפר, אבל גם עם בעיות פיזיות ואסתטיות... יש אפשרות שלא תוכלי לעזור לו?. שתגידי לו: זה מעבר לכוחותי?. הסיבה שאותו מטופל פוטנציאלי (מעניין באמת מי זה...) עוד לא יצר איתך קשר, היא חששו מתרחיש כזה. האם תוכלי להבטיח שתעשי כל שביכולתך לעזור לו?. ושאם תראי שאינך מסוגלת לכך, תהיי עדינה מאוד כשתבשרי לו על כך?. כי אותו אדם חושש ממצב בו פסיכולוג ירים ידיים מול מצבו... כאילו, אם הפסיכולוגיה תרים ידיה בחוסר אונים מולו - מה מצב כזה יעשה למעט הביטחון העצמי והאפטימיות שנותרו לו?. ד"ר יוסי, גם אתה מוזמן לענות, כמובן.

באתי לפסיכולוגית לטיפול לפני כמה שנים. היא אמרה שאינה יכולה לעזור לי, ושלחה אותי לפסיכיאטר. כעבור יומיים נפגשתי עם הפסיכיאטר. הוא בדק אותי היטב, ואמר שאיני זקוק כלל לפסיכיאטר. אלא לכל היותר - לפסיכולוג. שאלתי אותו למה הופניתי אליו, אם כך?. הוא ענה, שכנראה הפסיכולוגית נבהלה מהפגיעות הפיזיות הקשות שלי, ולא רצתה להתמודד עם הטיפול בי, שגרם לה אי נוחות. לדבריו, היא הייתה יוצאת רע מאוד אם היתה דוחה אותי בלי סיבה אמיתית, אז אמרה לי את השטויות שאמרה. ביקשתי מהפסיכיאטר אישור בכתב לכך שאני שפוי לגמרי ואיני צריך עזרה פסיכיאטרית - והוא נתן לי. וכל זאת, יומיים אחרי שנפגשתי עם הפסיכולוגית... אז אתה יכול לומר שהיא הייתה תפוח רקוב אחד, ושבכל מקצוע יש כולרות, ואין להכליל מכך על כל הפסיכולוגים. ואני אסכים איתך. אך כאמור, אין חכם כבעל נסיון - והנסיון שלי היה עגום. לכן, חשוב לי לברר עם יהודית, כמיטב יכולתי, שכוונותיה טובות. שהיא יודעת מראש שיש לי פגיעות פיזיות קשות שיכולות ליצור אצלה רתיעה. כלומר, שתדע מראש מול מה היא עומדת. אה, ד"ר יוסי, עכשיו הדברים נראים קצת אחרת?. מקווה שהבסרתי את עצמי הפעם.