עבודה תובענית ובעל שלא עוזר

כתבתי כאן לפני כמה ימים ולא זכיתי לתגובה אחרי שעניתם לי בפעם הראשונה. אבל עכשיו מעלה סוגיה אחרת - בעלי פוטר מעבודתו במשרה ניהולית בכירה מאוד לפני שנה, ואחרי כל הפיצויים והביטוח לאומי, מספטמבר אין לנו משכורת נוספת בבית. כדי לפרנס, סגרתי את העסק העצמאי המפסיד שלי ויצאתי לעבוד כשכירה בעבודה תובענית, אצל בוסית קשה מאוד, ביקורתית ולא מפרגנת. אבל אני לא זוכה לתמיכה בבית. יש לי במסגרת ההסכם איתה, יומיים שאני צריכה להגיע מאוחר, וכל השאר אוספת את הבנות מהגן/מטפלת. אבל ביומיים האלה בעלי יורד לחיי ואומר לי לצאת בדיוק בשעה הייעודה ולא להתעכב בעוד 20-30 ד', כפי שקורה לי בד"כ כי יש לי המון עבודה ואני יודעת שמישהו אחר דואג לבנות. וברגע שאני מגיעה הביתה הוא אומר לי "אני גמרתי את היום שלי היום" ו"מפיל" עלי את הבנות, או שהוא בדיכאונות חוזרים בגלל שהוא לא עובד ואז הוא משתקע בתוך עצמו ואני עם הבנות - מטופלת, מכינה ארוחת ערב גם לו, משחקת, מקלחת, משכיבה לישון. הוא רק מגיע לארוחת ערב ולחיבוק לילה טוב. רואה טלויזיה, מסתגר במחשב או מסתובב בבית אבל לא מטפל. גם כשהילדה הייתה חולה ואני חזרתי מאוחר, הוא לא הלך עם שתיהן לרופא אלא חיכה עד שאגיע ב-18:45, ואסע עם שתיהן לרופא, ב-10 ד' האחרונות שהרופא היה בקליניקה. כך הוא גדל שאמא שלו הייתה עמוד התווך בבית. אבל אמא שלו לא עבדה והוא היה בן יחיד. אני עובדת במשרה שלפעמים גורמת לי להגיע הביתה בחוסר סובלנות לבנות והוא אז רק מעיר ביקורות על למה אני צועקת עליהן כל הזמן כשאני חסרת סבלנות עייפה ומוטרדת. לא כל יום אני כך, אבל כל יום הוא "זורק" עלי את הבנות, בכלל בלי לתת לי אפילו להניח את התיק במקום (ואז הוא כמובן מעיר מדוע לא הנחתי את התיק במקום). אני עייפה, מרוחקת ממנו, האינטימיות בינינו זה דבר שנעלם מזמן, ואני כועסת מאוד. אם חשבתי שהכעס שלו עלי על זה שאני לא תורמת לבית יעלם כשאתחיל לעבוד, אז הכעס שלו מתחלף בהערות וביקורות, דיכאונות שאני צריכה לקחת עלי את הטיפול בבנות כדי שיתקלו בפרצוף מחייך ולא בפרצוף אפאטי ודכאוני ובכלל. ברור לי שהרבה מזה יעבור כשיתחיל לעבוד, אבל אז זה יתחלף ב"אני עסוק, לא יכול לטפל בבנות, עייף וכו'". מנה עושים? נורא קשה לי. אני

איך עושים את זה?