שלום יוסי ויהודית
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני מדריך קרב מגע, ונחשב לאחד הטובים בארץ בתחום. יש לי מוניטין מצויין, וגם הופעות רבות בתקשורת. פה ושם יש לי סיפוק רב מהמקצוע. למשל, כאשר נשים שלימדתי ניצלות מאונס בזכות החומר שהעברתי. אבל הרבה פעמים אני חש גועל נפש מהתחום ומהיומיום שלי. אין לי שום תואר אקדמי, ואין לי בת זוג. זאת תחושה קשה. כאילו ביזבזתי את החיים על קרב מגע, אני בן 40, ונראה לי שמאוחר ומפחיד להיכנס לתחום חדש לגמרי. אני זוכה לכבוד עצום ומקבל משכורת מדהימה, אבל משהו כאילו חלול מבפנים. כאילו הגשמתי חלום, שלא בטוח שרציתי בכלל. מה לעשות?. מה דעתכם?.
אפשר להתחיל בכל גיל. נצל את הרגישות, האינטואיציות וכנראה המראה הספורטיבי שהנך מצויד בהם עקב עיסוקך ויחד עם פסיכולוג/ית תתחיל מסע מזורז שבו תמיר את דמות המאצ'ו למי שהנך רוצה להיות כעת. בגילאי ה 35-40 ספורטאים רבים חווים את מה שאתה עובר, וככה גם קצינים קרביים ששרתו ממש בשטח; המסע האישי שלך, התעסוקתי וגם האישי-זוגי שנראה לך כי מתחיל מאוחר מדי אינו משהו ללא תקדימים, כך שהסבירות גבוהה שאנשי מקצוע יוכלו לסייע לך. אם הליווי והסיוע באמצעות המדיום האינטרנטי נראה לך מתאים, כנס לאתר שלי ונבדוק את העניין. אם לא, חפש מישהו/י מתאים באזור שלך. www.dr-joseph.com כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה
