משבר בזוגיות

שלום רב, חשוב לי לקבל דעת מטפל זכר, כי ברור לי שרוב הדברים שביני לבין בעלי נובעים מהקושי להבין את הצד השני. אנחנו נשואים שנתיים ויש ילד בן שנה. תמיד היינו רבים גם לפני החתונה, והיחסים שלנו נראו כמו רכבת הרים, רק ללא מישור- או למעלה או למטה. הכל קיצוני. וכשרבים, זה תמיד מתפוצץ והופך למשהו גרנדיוזי. מאז לידת הילד המצב החמיר, ודווקא לאחרונה נראה היה שעלינו חזרה על הגל הנכון והרגשתי שיפור משמעותי. אך הנה שוב עבר עלינו שבוע לא קל. שבו אנחנו רק נכנסים לריב על כל דבר. קשה לי במיוחד כי אני מרגישה שהוא בא אליי בטענות על דברים שהוא עצמו עושה אותו דבר, אך הוא לא מוכן לשמוע שאני אומרת לו אותם. הוא מתנהג כמו ילד קטן בכל פעם שהרוחות מתלהטות, עד כדי כך שהוא שם ידיים על האוזניים כדי לא לשמוע אותי (מדובר בגבר בן 40!!). אני פסיכולוגית במקצועי, אך אני מרגישה שזה לא תורם לי כלום כשזה נוגע ליחסים שלי...קשה לי מאוד עם ההתנהגות הזו, שאני מרגישה שלא מקשיבים לי ולא שומעים אותי. וגם אם דיברנו כשהרוחות היו רגועות, כשהוא כועס, הכל נשכח והכל קיצוני לרע. הוא ישר שולח אותי ללכת לביקור אצל אמא שלי שגרה רחוק מאיתנו כדי שניקח קצת מרחב אחד מהשני. אי אפשר בכלל לדבר איתו כשהוא כועס, ואני מתקשה להניח מבלי שאמרתי את אשר מפריע לי. הוא מסרב בכל תוקף ללכת לטיפול אישי או זוגי, אני הייתי בעברי בטיפול, ואני מקבלת כל הזמן תמיכה בסביבה בה אני עובדת, וגם לא חושבת שרק אני צריכה לקבל טיפול כדי לפתור את הדברים. אני מרגישה שאני חוששת להגיד או לעשות דברים מסויימים. בנוגע לילד, זה אולי טבעי שהאם תמיד עושה הכל, אך אני מרגישה שהאחריות כשצריך למצוא לו סידור בשעות שאנחנו לא יכולים להיות איתו-היא רק עלי. ואם הוא חולה או יש לי משהו אחה"צ- אני זו שעושה ויתורים ולא הוא. הוא מבחינתו מצדיק את זה בכך-שהוא המפרנס העיקרי, ואני, למרות שאני עובדת משרה מלאה, מרוויחה שכר זעום ולכן לא נורא אם אסכן את מקום עבודתי. בתוך תוכו אני מרגישה שקשה לו גם עם זה שויתרתי על עבודה מכניסה לטובת עבודה במקצוע לי בה מרוויחים כמעט חצי. אך הוא משנה את דבריו לפי מצב רוחו. כשיש לו מצב רוח-הוא מתגאה בי. כשהוא כועס-הוא מזכיר את המשכורת הנמוכה שלי. בלילה אני חולמת שאני בוגדת בו, או שאני עם גבר שטוב לי. מה אני אמרה להבין מזה? אני כן אוהבת אותו, אך לא מרגישה את זה כשכועסים. אני חייבת כיוון לעזרה, כי אני מוצאת את עצמי יותר מידי חושבת על פירוק החבילה, ואז נכנס לי הילד לראש שכל כך אוהב את אבא שלו, ואילו חיים יהיו לו בלי אחים ובלי אבא... מה אני יכולה לעשות? תודה רבה

מירב שלום רב, מאחר וציינת כי את פסיכולוגית בהכשרתך, אנסה להעלות ולשקף בפנייך דברים ונושאים הקשורים לפנייתך. ראשית, נתחיל מעובדה עגומה בסיסית והיא שנכון לימינו אלה, לצערי וגם לצער כולנו " האצבע על הדק הגירושין" קלה יותר מבעבר ומי כמוך יודעת ,מבינה ומודעת לכך. כך שגם אם את מוצאת את עצמך חושבת על פירוק החבילה ,וסה"כ חלפו כשנתיים בלבד מאז היוולדו של הילד, עשי חושבים, לא פעמיים אלא הרבה יותר. ולא רק למען הילד, אלא למען כולם לרבות את ובעלך. מאוד קל "לפרק את החבילה" וקשה יותר לאחות את שתיארת , ואולם עדיף להתמודד מאשר לברוח והמחשבות על פירוק החבילה הינן בעצם ניסיון בריחה מההתמודדות. את מתארת כי את עצמך טיפלת בעצמך בעבר , ואולם בבואך לשכנעו שאף הוא יילך לטיפול, את נתקלת בסירוב מצידו. אני מציע כי במקום שתמשיכי לנסות לשכנע אותו, תמשיכי את בטיפול, והכל עבורך ולמען עצמך. יש לך תמיכה בעבודה, תהיה לך תמיכה פסיכולוגית חיצונית ומידי פעם את גם מתארת סוג של תמיכה ופירגון מצידו. אמנם לא במינון שהיית מצפה לו, ואולם עדיין ישנו וקיים. כל העובדות הללו אינן ממצות את כל "העניין" ויש להעמיק יותר ולחשוב יותר מה יגרום לך להרגיש מסופקת יותר מחייך בכלל, ומחיי הנישואין בפרט. זה אך ברור מאליו ( ומי כמוך כפסיכולוגית יודעת ומודעת לכך) כי בזמן כעסים, נשכחת לה האהבה וההתעסקות במריבה גוברת על הכל, ואולם, בסיכומו של יום, שוככת לה המריבה וחוזרת לה הזוגיות. אני מציע כי לא תסתכלי על העובדה כי את היא זו שמוותרת יותר, והרי אין אנו נמצאים בתחרות של מי יותר ומי פחות. את עם האופי וכמות הנתינה שלך, והוא עם שלו. שנתיים אינן פרק זמן ארוך דיו בכדי לגבש זוגיות , ובכלל, נשאלת השאלה, כמה זמן דרוש על מנת לגבש זוגיות ולהתאים אחד לשני? איני חושב שלמישהו יש תשובה לכך. זהו לא נושא מדעי בעל דפוס קבוע ומדויק וכל זוג בפני עצמו. החוכמה היא להתמודד , ואם בשלב זה קשה לך להתמודד יחד איתו, הרי עשי זאת בעצמך ולמען עצמך ואל תסתכלי על הצד השני, מי יותר ומי פחות. ושוב, אנו לא נמצאים בתחרות. כבדרך אגב אני מעלה דעה אישית שלי שהיא , שאין זה כה מובן מאליו שהאם עושה הכל כפי שאת מתארת, ואולם זו דעה אישית שלי בלבד. כפסיכולוגית, את וודאי מודעת לעובדה כי בבואו של ילד לעולם, משתנים להם החיים והחופש שהיה מנת חלקכם טרם בואו של הילד לעולם הופך לדבר אחר, קצת כובל יותר אך גם מספק יותר, תלוי מאיזו נקודת מבט בוחנים זאת. ברור מעל לכל ספק כי בואו של ילד לעולם משנה סדרי חיים , גם עבורך וגם עבורו. ייתכן כי הוא מרגיש כי כמות תשומת הלב שקיבל ממך טרם בואו של הילוד לעולם פחתה, וייתכן כי דפוס התנהגותו כיום נובע מסיבה זו של חסך בתשומת לב. מאידך, הילד זקוק לתשומת לב משל עצמו, וכך את מוצאת עצמך מתחלקת לשתיים בכל הנוגע למתן תשומת הלב, כאשר מטבע הדברים הילוד זקוק לטיפול יום יומי וזו מטלה בפני עצמה (לדעתי האישית, זו מטלה מבורכת). בסיכומו של דבר, להערכתי הזמן יעשה את שלו ולעת עתה , ולמען הקלה על חיי היום יום שלך, עשי למען עצמך והמשיכי בטיפול האישי. ייתכן כי בראותו כי את מתנהגת אחרת ולא נגררת למריבות אלא את שלווה יותר, נינוחה יותר ומסורה יותר, הוא עצמו ימתן את תגובותיו ויתאים אט אט את עצמו אלייך והרי זו את שתהווי דוגמא להתמתנות. סבורני כי במהלך הזמן , הכל יבוא על מקומו בשלום ואז , מטבע הדברים, תפסיקי לחשוב על "פירוק החבילה". ושוב, לא רק למען הילד אלא בעבורך ובעבורו. בברכה, מוני (אין דעתי מהווה תחליף ליעוץ מקצועי).

מוני היקר, זה לא משנה לי מה הכשרתך, לפעמים אנשים במצב בו הייתי נתונה באותו הרגע רק צריכים אוזן קשבת ועידוד להמשך, וזה מה שקיבלתי ממך. אני מאוד מעריכה את תגובתך, דבריך הם בעצם מה שאני מנסה כל הזמן לומר לעצמי כשאני רגועה ולא מלאה בכעסים ולא חושבת בצורה רציונלית. לכן זה מאוד עוזר כשקשה לך לשאוב את המחשבה הרציונלית הזו, שמישהו בא ומזכיר לך אותה..אז תודה רבה לך. לגבי תגובתו של ד"ר אברהם, אני בטוחה שהוא רק היה צריך לכסות את עצמו מבחינת הפורום מפני תביעות או תלונות אפשריות של פונים שקיבלו תשובה ממישהו שאינו אחראי הפורום. אני בכל מקרה קיבלתי את המענה שלי, כי ללכת לטיפול שוב זה לא פתרון שמתאפשר כלכלית כרגע, אבל תמיד נמצא באופק כאופציה כאשר אוכל להרשות לעצמי. תודה רבה לך והמשך שבת נעימה ושקטה...

Dr. Avraham, I raely didn't undersatnd what do you mean by saying "real counseling". Aren't you the person that suppose to counsult? You are the psycolologist over here,so the expaction is that you are the one that will consult something instead leaving the person without a real response. In my opinion, do her a favour and consult her something productive and not just leaving her without any professional advice. In any case that's my personal view and nobody has to accept or deny it. Beat regards and a happy holiday if you are indeed spending your time during a vacation or whatever. Moni

Since you mentioned that you lack to have an Hebrew font, and the appeals are still coming on, please try to do your best and i'm sure that whenever you are yuou'll be able to get one. Not everybody knows English and a such a long period of 10 days is realy a long one. Just a suggestion. מוני