דבר נוסף

אני רוצה לציין כי ההכרות בינינו אינה חדשה. כבר לפני למעלה כשנתיים(כמעט שלוש) החלו הניצנים של ההכרות וגם אז נוצר בינינו קשר מיוחד וקיבלתי ממנה מחמאות ואף כתבה לי מכתב אהבה נדיר שעד היום תלוי וממוסגר ותלוי אצלי על הקיר בו היא כותבת לי עד כמה אני מושלם בעיניה . ( אז היא הייתה צעירה יותר בכ-3 שנים, רווקה כפי שהיא עדיין היום, , אולם היא טוענת שעוד מאז היא לא הפסיקה לחשוב עלי ולמען האמת, גם אני לא בדיוק הפסקתי למרות שהיו לי 2 מערכות יחסים לאחר מכן). מאז נפרדו דרכינו אולם המכתב שמיסגרתי אותו(כי הוא באמת מכתב בלתי רגיל), תלוי ועומד אל מול עיני, והיום , כשאני מתבונן עליו, אני די מצטער שעוד אז נקטע הקשר. עכשיו אולי זה מסביר יותר מכל את העובדה שאסור בשום אופן שהיא תיפגע, אבל בשום פנים ואופן. המדובר בבחורה רגישה מאוד, הרבה מעבר לרגיל וכל דבר הכי קטן עלול לפגוע בה ולא אתן יד לשום דבר אשר יפגע בה. נושא המוזמנים שאיני מעוניין ( מוזמנים מצד משפחתי) להזמינם (ואף חלקם , לא רק שאיני מעוניין, אלא אף איני רוצה כולל מן הקרובים ביותר), הוא נושא קריטי. ייתכן שלאור הבנתה והכרתה את הנושא היא תסכים עם דעתי אך בכל זאת עשוי להיווצר מצב שבתוך תוכה היא תרגיש פגועה והרי מדובר בכלה צעירה,רגישה ביותר וכמובן,משפחתה העומדת מאחריה. לטווח הקצר היא תבין, משפחתה לא הייתה ולא תהיה מעורבת בכל השיקולים שלי ושלה, אולם גם הם ירימו גבה ולא יראו זאת בעין יפה ואז יתחילו שאלות ולא נדע איך לענות כי שנינו לא מעוניינים להרחיב את הדיבור על כך. אסור בשום פנים ואופן שהיא תיפגע ולו לשנייה אחת בלבד. וכאן שוב מתחדדת השאלה וביתר שאת: היכן דרך האמצע?

קראתי את תשובתך. האמת היא שמה שאת מציעה זה קצת מאוחר מידי. אנו כבר למעלה מחודשיים ביחד וההתאמה היא מושלמת מה עוד שכבר עברו 3 שנים , היא עברה דברים וגם אני עברתי 2 מערכות יחסים. אולי לא שמת לב , אבל כבר ציינתי שהחל מיום ו' אנו מחפשים מקום לארוע. מספר חברים שלי כבר יודעים ואני יודע שגם היא כבר סיפרה, כך שנראה לי שזה מאוחר מידי. היא לא שכחה אותי 3 שנים וגם אני לא שכחתי אותה למרות שהייתי בתוך מערכות היחסים שהיו לי. היא אוהבת אותי אהבת אמת ואני מרגיש איתה כמו שלא הרגשתי מעולם (חוץ מאהבת נעורים אחת שאני זוכר שכך הרגשתי,אך זה היה בצעירותי). זאת אהבת אמת דו צדדית. אני לא אוותר עליה. לקח לי זמן לחשוב אך החלטתי-אני עליה לא מוותר ויהי מה. מה שאני חוזר ושואל- איך נתגבר על נושא המוזמנים מהצד שלי שאיני מעוניין להזמין אותם (ושוב אני מציין כי המדובר גם בקרובי משפחה מהקרובים ביותר מבלי לפרט)? זו כל הבעיה. היא יודעת, היא מבינה, אך עדיין קיים החשש שאאכזב אותה אפילו שהיא לא תאמר כלום. לטווח ארוך היא תזכור ואני לא מוכן, לא רוצה ולא אקח שום סיכון שמא היא תיפגע. היא יותר מידי חשובה לי ואני רוצה שההרגשה שלה תהיה מושלמת כמו החוויה שלה ככלה צעירה. היא עדיין לא יודעת, אך אני כבר יודע איזו מתנת חתונה היא תקבל ממני. זו בהחלט לא תהיה מתנה סטנדרטית (טבעת נישואין, טבעת אירוסין, שרשרת זהב וכל אלה , ממש ממש לא-זו תהיה מתנת נישואין יותר יפהפיה ממה שהיא יכולה לתאר לעצמה). גם מקום הארוע שאנו בוחנים אינו מקום סטנדרטי. אמנם גן אירועים אך מאחר ששנינו מגיעים ממשפחות אמידות (אצלי המשפחה היא אמידה מאוד אך לא רואים את זה ולא יראו את זה בעתיד הקרוב לעין ואיני מעוניין לפרט בנושא זה.) החשוב לי מכל זו היא ורק היא ורק איך אעשה אותה מאושרת כי זה שאהיה מאושר איתה זה כמעט בטוח. אם תוך שנתיים אנו מביעים נכונות ורצון שכבר יהיו לנו 2 ילדים זה אומר משהו? ודאי שכן. איך נתמודד עם בעיית המוזמנים וגישת המשפחה שלה שתרים גבה לאור העובדה כי מהצד שלי יהיו מעט מאוד מוזמנים? זו הבעיה ועל זה השאלה? אין שאלה אחרת כי ההחלטה כבר נעשתה ולא היא וודאי לא אני נשנה את החלטתנו. נושא המוזמנים-זו השאלה שאף אחד מאיתנו לא יודע איך להתמודד עם השאלות שיועלו על ידי משפחתה. אם יש לך רעיון כלשהוא , נודה לך מאוד.