לימודים

אני בת 25, נשואה ואמא לילדה בת בת שנה ושמונה ואני שוקלת להתחיל ללמוד לתואר ראשון(בערבים, למשך 3 שנים). הילדה עם אביה בבקרים (אני עובדת במשרה מלאה) כאשר אני מחליפה אותו בערב. אני מוצאת את עצמי מתלבטת- האם אוכל לעמוד בזה? אני יודעת באיזשהו מקום שהדבר יבוא על חשבון הילדה והבעל אבל אני מרגישה שאם לא אלמד עכשיו לא אעשה זאת אף פעם. מה גם שאני חושבת על ילד נוסף, ומגיעה למסקנה שזה יבוא גם על חשבון זה, הרי אצטרך לדחות את זה לפחות עד לשנה האחרונה ללימודים. אני לא יודעת מה לעשות, אני ממש במצוקה. לפעמים אני חושבת לבטל את רצוני ולהקדיש את השנים הבאות להרחבה ולטיפול במשפחה. ולנסות להגשים חלום מאוחר יותר. האם מישהו יכול לשתף אותי בניסיונו, אי מניחה שישנם כאלה שהתלבטו/מתלבטים.

תודה רבה על תשובתך. וקצת יותר פרטים: אכן בעלי תומך ומודע לעובדה שדברים יבואו על חשבון. אולם, לי קשה עם זה. אני די מבולבלת. אני עובדת במחשבים אולם נטיותי הן דווקא לתחום האבחון/פסיכולוגיה. בעלי חושב שכדאי שאם כבר להוציא כסף (והמון!) ולהשקיע זמן אז כדאי להיות פרקטית ולהמשיך במה שאני עושה טוב וללמוד מדעי המחשב ויותר מאוחר לקחת קורסים או ללמוד פסיכולוגיה או כל מה שארצה. האם מניסיונך, זהו צעד נכון? פרט נוסף חשוב הוא - אינני יכולה להרשות לעצמי לעזוב את העבודה ואני חייבת לעבוד במשרה מלאה על מנת לממן את הלימודים (מה גם שאני אוהבת את עבודתי והמשכורת טובה) מה זאת אומרת מוסד לימודי מהיותר טובים והטובעניים? למה שמת דגש על עניו זה? מה דעתך על לימודים במסגרת האונברסיטה הפתוחה?