רווקות- סוג של סטייה חברתית?

שלום, רציתי לשמוע את דעתכם- דעת מומחים ואת דעתם של גולשים נוספים, מדוע מוסד הרווקות מוקע עד כדי סטיגמציה חסרת רחמים? גם בתשובותיכם אפשר תמיד לזהות נימה ביקורתית מסוימת, כאילו גם אם אדם חי טוב, מקיים חיי חברה מספקים ובכל זאת מעז לחיות לבד ועוד מצהיר על העדר כוונותיו לשנות את מצבו העגום- בכל זאת נכשל כשלון מוסרי. שוב ושוב מובא השילוש הקדוש- של זוגיות חברה תעסוקה כנוסחה לאידאה של חיים מלאים. יש מידה רבה יותר של רחמים כלפי מי שמחליט לעשות ילד. החברה השבטית הזו מאוד חשדנית כלפי אנשים שבחרו לחיות לבד. יש משהו שמערער על המבנה הזה- הרווקות מאיימת על ההבניה הזו יותר מאשר מוקעת כשלעצמה. ואני חייבת לומר שנעשה פה עוול נורא שמפלה את הרווקים בכל התחומים כמו למשל העדר סיבסוד בקניית דירה, במס הכנסה וכו'- לא רק בגלל האינטרס הלאומי הדמוגרפי אלא גם בגלל יחסי הציבור הרעים שיש לאנשים רווקים. צריך לקום גוף חברתי שיייצג את הרווקים וישנה את מצבם הפוליטי- חברתי העגום. לא יתכן שחברה נאורה ומתקדמת מציבה קריטריונים כה שמרניים ומקובעים להתקבלות. אשמח לתגובותיכם...

מסכימה איתך . החברה מאד שיפוטית ומאד מתנהלת על פי אקסיומות. כגון : נשוי=בריא, מאושר ; רווק=מתוסבך, מעורער, אומלל. הסבל הרב של הרווק/ה נגרם הרבה פעמים דווקא מהשיפוטיות הזו ולאו דווקא ממצבה/ו המשפחתי. חושבת שיש משהו ברווקות, בחופש, בעצמאות - שמאיים על החברה (כהכללה) אבל טרם הצלחתי להבין זאת עד הסוף..

רק אתה יכול להחליט מה נכון לך, גם אם החברה שופטת את הרווקות כפגם. איך זה נוגע בך אישית. ההרגשה הפרשנות היא המפריעה לך. משק בעת המנוהל על ידי יחיד יהיה פחות חיסכוני, אך יש לו גם יתרונות משלו. בוודאי לא תירצי לחיות לפי דעת אחרים . בני אתמ חייך במישור המתאים לך. העיקר שהשלמות תהיה בתוכך.

ליהודית שלום, תודה על התיחסותך. איך ניתן לדבר לא לגעת בי אישית אם החברה שופטת את זה כפגם? אנחנו יצורים חברתיים המושפעים זה מזה. נידוי או חריגות חברתית אינה דבר של מה בכך! זכויות מופחתות אינם דבר של מה בכך! את מדברת על פתרון של 'שלום פנימי' על אף תנאי המציאות הבלתי הוגנים ואני דווקא מדברת על פתרון חיצוני של קבלה, סובלנות כלפי השונה- איכויות כנראה נדירות בימים אלה... השלמות נמצאת בתוכי (ואני חושבת שזה קצת מתמם לומר את שאמרת)- אני מצליחה ושמחה בחלקי- אבל החברה מתקוממת נגד אפשרות זו. היא לא רוצה שהשלמות באמת תהיה שם- ואז משתמשת בדרכים שונות כדי לערער אותה: מתייגת או מגדירה את המצב כ'זמני' וכו'. האופציה של חיים יחידניים לא נלקחת בחשבון ויש סוציאליזציה שלמה סביב הנושא החל מגיל ילדות. זה מביא הרבה פעמים אנשים להכנס למערכות זוגיות לא מתאימות או בטרם עת רק בכדי לענות על הקונבנציה החברתית ששוללת כל דבר אחר. האם כמטפלת זוגית את יכולה לומר שכל הזוגות הנשואים מאושרים? שזוגיות היא בהכרח מתכון לאושר? אני מסופקת. יש לי תחושה שכולנו כבר חונכנו ותוכנתנו לחשוב באופן מסויים ושכחנו איך באמת להתבונן באופן נקי ולא מוטה במציאות. אבל באופן מוזר זה חוזר אלינו שוב- כשאתה לא מקבל חלקים של אחרים- אתה בעצם גם לא מקבל חלקים לא מושלמים של עצמך...

היחס לבלתי מזווגים הוא מקרה פרטי של יחס כלפי השונה, השונה מופיע בצורות שונות:הומואים, לסביות, חולי נפש, נכים וכדומה(לפחות מצבם של הרווקים טוב יותר משאר הקבוצות המתויגות שצינתי. אבל מעמדם של קבוצת ההומו לסבי השתפר מאוד בשנים האחרונות וזה בשל מאמצים רבים של הגופים שפועלים לקידום מעמדם.אם יקום גוף למען הרווקים אני בטוח שגם מעמדנו ישתפר.

מסכימה שרווקות היא מקרה פרטי של חריגות, אבל אם תשים לב שחיים בזוגיות הומו-לסבית זוכה למדרוג חברתי גבוה יותר מרווקות. כיום לדעתי גם גידול ילד בכל סוג של מקרה מועדפת על פני רווקות. לכן אני לא בטוחה שמעמדו של הרווק הוא טוב מבין השאר. כאילו יש צורך באיזה מס חברתי- הצהרת השתייכות כדי להתקבל. יש משהו בסיסי ברווקות שמפוענח ע"י החברה כהתרסה נגד הסדר הקיים, כאינבידואליות שיש לגנות.