מתלטת

שלום רב , אני בחורה בת 29 ויש לי ידיד בן 32 . הידידות הזו אינה אפלטונית לחלוטין והיא למעשה החלה לפני כחצי שנה כשיצאנו אבל מאחר ואני באה מרקע דתי והוא לא החלטנו להישאר ידידים . העניין הוא שמאז התנהלות הקשר היא שאנחנו ידידים במובן הזה שאין מחוייבות וכל אחד עושה כביכול מה שהוא רוצה , מצד שני יש הרגשה של מתח מיני ביננו וקצת רכושנות . לפני כשבועיים אחרי חצי שנה שלא היה ביננו שום מגע וכל המפגשים הסתיימו בנשיקת לילה טוב ותו לא , נשבר הקרח והיתה קרבה אינטימית מסויימת אבל אחריה לא דיברנו על זה והמשכנו כרגיל . אני מצידי הייתי נותנת לזה צ'אנס אבל אני יודעת כמה הפערים ביננו מפריעים לו אז אינני אומרת דבר . לפני כשבוע הוא גם יזם שיחה כנראה בעקבות מה שהיה ביננו ובשיחה הוא אמר שאני מאד יקרה לו אבל הוא לא יוכל לחיות עם בחורה שומרת שבת , שזה יהיה לו קשה מדי וגם למשפחה שלא (יש לו אח שחזר עם אשתו בתשובה ומאז לפי הבנתי חל ריחוק מהמשפחה אז הוא אומר שהוא לא יוכל לגרום להורים שלו ריחוק מבן נוסף...) ולאורך כל השיחה אני למעשה הסכמתי עם הדברים ובזה השיחה הסתיימה . שאלתי היא כזו , הוא נוסע בסופ"ש הקרוב לאילת מטעם העבודה והוא ביקש ממני להצטרף אליו (על חשבוני כמובן...) . הוא אומר שהרי כ"כ כיף לנו ביחד ובטוח יהיה כיף ושהוא מעדיף אותי על כל חבר וכו'... לי ברור שאם נהיה ביחד בחדר אחד הדברים כנראה יזרמו לכיוון מסוים ואני מפחדת שיהיה לי קשה עם זה אח"כ כי אני די רגישה בדברים האלו ולא טיפוס שמסוגל להעביר את זה כלא היה . מצד שני אני אומרת לעצמי שיש פה הזדמנות לראות איך אנחנו מעבירים שבת ביחד ואולי שווה לבדוק את זה . אבל אני לא מצליחה לקבל החלטה , הפחד משתק אותי , הפחד להיפגע ממשהו שיהיה או לא יהיה , אני לא יודעת מה ואיך אני יכולה להחליט . אשמח לעצה מלומדת...

לענבר שלום. ההתלבטות שלך היא במס תחומים ,אך החשוב ביותר זה עבורך לדעת אם את רוצה להמשיך ולחזק הקשר אין ספק שנסיעה לאילת היא קפיצה למים עמוקים ומיד , כי כפי שתיארת הקשר הוא עדין רחוק מבלוי אינטימי של סוף שבוע אך גם כאן תוכלי לפתוח שיחה ולשים את הגבולות הנוחים לך. אין ספק שאחרי בילוי משותף של סוף שבוע יהיה לךהזדמנות להכיר טוב יותר.