אי רצון להתבגר

היי, אני פונה בשאלה לגבי הסיבה ואולי מוצא לפתרון מדוע איני מעונינית ובורחת ממחויבות? איני ילדה - נהפוך הוא - בת 30+ ועדיין לא מצליחה להתקרב לרצון להיות אישה,אימא בעלת אחריות,לשלם משכנתא,להיות כמו כולם. תמיד עניין אותי דבר אחד - רווחה כלכלית ומעמד בעבודה שגם לא הושג בשל חוסר החלטיות ובעיה של פחד. אני מרגישה שאני בטוחה יותר וחזקה לבדי ולא אצליח להתמודד עם ישות קטנה וחסרת אונים מכל הבחינות. לא יודעת מה לעשות כי לפני כ-10 שנים שהעליתי זאת הוריי והסביבה אמרו לי חכי תגדלי תתבגרי והכל ישתנה. אבל כלום לא השתנה מאז!!! אני עדיין בשלי - בא לי לצאת לבלות,להנות,לראות עולם ולא לחשוב על רצינות בגרוש. חוץ מענייני כספים בהם אני עומדת על המשמר ולא פזיזה בכלל. הבעיה היא שהחברה סביבי כבר נמצאת מאחורי שלב ההתלבטות (לא היה להם שלב כזה לדעתי) וכולם הורים לילדים ומשותף להם כ"כ הרבה שאינו שייך לי. איני מתחברת למטבח,לבית,לכל הדברים "הנורמליים" ואיני יודעת מה לעשות כי בעלי(התחתנתי רק לפני שנה גם בשל חוסר רצון להתחתן) מתבעס מהמצב וכואב לי עליו כי הוא נשמה טהורה ולא מגיע לו הדיכי הזה והשוני הזה שלי... מה עליי לעשות? האם אדם באמת צריך לעשות דברים כי כך נהוג או לחיות כפי שהוא חש.. האם יכול להיות שהכל מושתת על פחד ובכלל אני מאוד רוצה זאת...?? אני מרגישה שלא זו התשובה כי ביני לבין עצמי באמת קשה לי להגיש שאני רוצה להשתנות החיים פשוט מכתיבים אחרת

לחלי שלום, למרות שאת מתארת מצב של אי חשק לעשות מה שצריך לעשות, יש דברים רבים שאת כן עושה ,עובדת, בונה זוגיות ,אך ניראה שהחלטות וקבלת אחריות קשה לך, הייתי מציעה שתעמיק ,ותבררי עם עצמך היכן התקיעות, כי ניראה שאת סובלת. איש מקצוע /פסיגולוג יוכל לעזור לך לכוון את מטרות החיים ולסדר את גיוס הכוחות הנפשים חייך יהיו קלים יותר , אכל לעזור לך בהפניה , אם תחליטי להעזר ביעוץ. [email protected]

לדעתי אין פסול בלא לרצות ילדים. אני בגיל 32 ואני בכלל לא רוצה ילדים. אחי עשה את זה בשביל שנינו. כמו כן הרגשתי האישית שימי על האדמה ספורים.