פגיעה חברתית

אני טיפוס מאד רגשני ופגיעה מאד. בחברה, כששני בחורות מחייכות אחת לשנייה ולא משתפות אותי, תמיד חשבתי שזה עלי, ואז עולמי חרב, נכנסת לדכאונות, למרירות ופתחת שנאה כלפיהן. לא מזמן תפשתי על חם מספר בחורות שצחקו עלי מאחורי הגב ובוודאות הרגשתי שזה עלי. לאחרונה, התחלתי לעבוד על עצמי, התחלתי לעשות לעצמי שטיפת מוח שאני שווה, איכותית וכד' ואולי אחרות מקנאות בי.אני עובדת במקום מסודר, מרוצה ומפרגנים לי. אך תמיד יש לי בעייה בחברה. אין לי מה לדבר, מפחדת אם הוציא משהו מהפה, יצחקו עלי, כל הזמן אני חוששת מהתגובה של האנשים שמעדיפה אני לשתוק לפני שיהיה להם" חומר" לגלגל עלי. כנראה אני לא סובלת מעודף ביטחון עצמי. לציין, שאני מאד יפה ונאה, אך בטחוני העצמי שואף לאפס. לאחרונה פיתחתי לעצמי "עור של פיל", מתעלמת ממי שנראה לי שריכל עלי או צחק עלי, ולא מראה להם שנפגעתי, פשוט: מחייכת לכל עבר, להראות שאני מבסוטית מהחיים שהתפוצצו שלא הצליחו להוריד לי את המוראל. השאלה שלי היא: איך עלי להגיב בחברה במידה ואני תופסת אנשים שריכלו או צחקו עלי? א. האם להתעלם ולעשות להם רושם שכאילו לא קרה כלום?. ב. האם להגיב ולהוכיח אותם?, איך לנהוג במצב של פגיעה חברתית בו אני נוכחת בכדי שהאנשים יותר יעריכו אותי ויפסיקו לצחקק אחד לשנייה עלי (להדגיש שזה 4 נשים מתוך המון....).אני בחורה פשוטה בעלת השכלה תיכונית בלבד, יוצא לי לאחרונה להיפגש בלית ברירה בחברה שהאנשים שם בעלי השכלה גבוהה, ואני תמיד מרגישה נחותה לצידם והם כאילו מעלי וקשה לי להשתחרר עם זה. כי הם לא מביטים בי בגובה העינים וזה הורג אותי. תודה על התגובה שאקבל.-יוכי.

ליוכי שלום צדקת כשכתבת שהדרך לעבוד על עצמך. ההרגשה היא לא תלוי מה הסביבה עושה לך,אלא המשמעות והפרשנות שאת מיחסת לתגובות . חשוב מאד לבדוק ממתי תחושה זאת נימצאת אצלך. והאםאיננה משליכהלתחומי חיים נוספים. עבודה, עצמית קריאה, סדנאות יכולות לעזור אך לפעמים יש גם צורך ביעוץ . אם תחליטי לקבל עזרה תוכלי להעזר בפניה למיל [email protected] בציון מקומך בארץ. גודי

היי יוכי... קראתי את מה שרשמת ואני יכול לאמר לך שאני הזדהתי מילה במילה ממה שאמרת... אני מרגיש את אותן התחושות בעצמי.כמו שרשמת על עצמך,גם אני די איכותי,בן 22,לומד לפסיכומטרי,נראה טוב,מאז ומעולם הייתי מקובל בחברה אך בתקופה האחרונה(10 חודשים) אני מרגיש חסר בטחון לחלוטין,בכל רגע אני מפחד שמסתכלים עליי,או צוחקים עליי,מאז ומעולם הייתי ילד ביישן וחסר בטחון אך הפעם זה השיא ואני לא מצליח לצאת מזה...הפכתי פראנואידי וגם אני כמוך נכנס לדכאון כאשר יש אנשים שצוחקים ומסתכלים לכיווני ואז עולמי חרב...בדקתי קצת את העניין הבעיה נקראת חרדה חברתית וזה משהו שקיים אצל חלק נכבד מהאוכלוסיה...יש טיפולים לכך,הבנתי בעצמי שהכל בראש שלנו,והרגשות שלנו הם תוצר של מה אנחנו מיחסים לסביבה...אשמח להתכתב איתך במייל על העניין!!!