בגד או לא בגד? זאת לא השאלה.

לפני מספר שבועות קפצתי לביקור אצל הורי ומצאתי אותם ישובים בסלון שקועים בשיחה עמוקה. משהבחינו בי, השיחה פסקה ואימי יצאה בהכרזה: אבא בוגד בי! התגובה הראשונה הייתה גיחוך - לא יתכן, לא אבא שלי. אני מכירה אותו, הוא לא מסוגל. אמא סיפרה את הנסיבות ואני התייחסתי בגיחוך כאילו זה סיפור מצוץ מהאצבע. בכל מקרה, לא התערבתי וזמן קצר אח"כ פניתי ללכת ואימי אמרה: אני מצטערת שהפלתי את זה עלייך, בבקשה על תספרי לאף אחד (הכוונה בעיקר לאחי ולאחותי). הורי נשואים למעלה מ- 35 שנים. אנחנו הילדים כולנו עזבנו את הבית והקמנו משפחות משלנו. לסיפור של אימי התייחסתי כהזייה. אך הסיפור אמיתי כמו השמש שזורחת בבוקר. אני לא רוצה לפרט את הפיקנטריה שבסיפור עצמו. מבחנתי זה לא רלוונטי. מה שכן רלוונטי זה הדינמיקה ביחסי הוריי מאז: זה נפתח בשיחות ארוכות בנייהם עם המון בכי של אימי. אמא ניסתה לפתוח את כל הקלפים ואבא ניסה לסגור. אבא ביקש 'שלום בית' ואמא נענתה. הייתה רגיעה ונדמה היה שאמא מתאוששת. נראה ששנייהם מעונינים להמשיך הלאה וביחד. אבל הם המשיכו בשיחות ובכל יום כמעט צץ כנראה דבר נוסף שגרר עוד משבר ועוד משברון. חלפו ימים, אמא שקועה בשיברון הלב שלה ואבא עבר ממיגננה ובקשות מחילה למיתקפה של 'תשכחי מזה' וכעס על אמא בכל יום שפתחה את הנושא שוב. היא מתלוננת על אובדן האמינות (עד כדי קונספירציות עם האישה האחרת) והוא מצידו תוקף אותה שהיא ממררת לו את החיים ולא נותנת לו מנוחה. השיחות בנייהם חדלו להיות אפקטיביות כי הם טוחנים מיים. היא בשלה והוא בשלו. אין הקשבה. אין הבנה. לצערי ולשימחתי אני בסוד העיניין. למה לשמחתי? כי אני מרגישה שאם הם לא היו מספרים לי חלק מהדברים, הם כבר מזמן היו מתמוטטים (בעיקר אמא). למה לצערי? אני חושבת שזה ברור למה. אני חושבת שכל המשבר הזה נובע לא רק מאקט הבגידה אלא גם מהמון סיבות אחרות: יציאה לפנסיה, דומיננטיות של אמא, חשבונות נפש של הגיל המבוגר ועוד המון מטענים. מרקם עדין של יחסים רבי שנים. למה אני מספרת הכל? בעיקר כדי לפרוק (כי הרי איני יכולה לדון בנושא עם אנשים קרובים לי). אני יודעת שלא תוכל לפתור את הבעיה במענה דוא"ל אחד. מה שכן תוכל אולי לעשות זה להמליץ לי על פסיכולוג שיוכל לפגוש את הוריי ולסייע להם - בעיקר להקשיב אחד לשני כדי שיוכלו לפתור את הבעיות שלהם בעצמם. אמא רוצה ייעוץ. אבא אמר שיעשה כל מה שהיא תרצה כדי להשיב את אמונה. ולגבי? ברגע שהם יסתדרו (מבחינתי גם אם יגיעו למסקנה שעליהם להתגרש), אני ארגיש הרבה יותר טוב. וכדי להיות פרקטית - בבקשה המלץ על משהו באזור השרון. כל טיפ יתקבל בברכה. תודה. אני מעורבת כי משהו היה צריך להיות לצידה.