רגשות אשם כבדים

לפני 3 שנים אחותי יצאה עם בחור שבגללו בכתה כל יום. כשהייתה מתיעצת איתי אמרתי לה שלדעתי הוא לא בשבילה והיא היתה כועסת ואומרת שאני מקנאה בה. חשבתי שהוא לא אוהב אותה כי מנק' מבטי היא כל הזמן בכתה וספרה על דברים שהוא עשה לה. (בדיעבד זה לא כזה נורא). יום אחד היא באה אליי בוכה ושוב שאלה לדעתי ואמרתי שלדעתי היא לא מאוהבת בו אלא מאוהבת באהבה. ז"א פשוט רוצה כבר אהבה. ושלדעתי באהבה אמיתית לא בוכים כל יום. באותו יום התקשרו אליה כמה חבירות והיא התייעצה איתם והם שלא הכירו אישית את הבחור אמרו שלדעתם כדאי לה לסיים את הקשר. עוד באותו יום היא סיימה את הקשר ובאה אליי בוכה ואמרה "זה כ"כ כואב" ולא הפסיקה לבכות מאז. היא ספרה שגם לבחור היו דמעות בעיניים. אני רק נתתי עצה כאחות מודאגת ששאלו לעצתה ורצה הגורל וגם חבירות אמרו לה לעזוב אותו. היום אני יודעת שהוא אהב אותה. וגרוע יותר שהיא עדיין אוהבת אותו. הלב שלי נקרע מאשמה למרות שאפילו הוריי התנגדו לקשר וגם חבירות ייעצו לה לעזוב אותו. מדובר בבחור בעל גאווה וגם אחד שאוהב לריב על כל דבר קטן אפילו חבריו אמרו זאת עליו. אבל אהבה זה אהבה וא"א לצוות על הלב להפסיק לאהוב. חשבתי על לדבר עם הבחור אבל הוא שונא אותי שנאה גדולה אני כבר לא מסוגלת לחיות עם האשמה הזאת. יצא לי לראות אותו ברחוב מס' פעמים וזה היה קשה כי הוא מאשים אותי בפרידה. לא במילים אבל במבט מלא השנאה. מה לעשות כידי להפסיק להרגיש אשמה כ"כ גדולה? והאם מהסיפור נראה לך שאני צריכה להרגיש אשמה? כי הלב שלי קרוע לגזרים ואני בוכה הרבה בגלל הסיפור הזה. בבקשה תן לי עצה להפסיק עם הרגשי אשם העצומים שיש לי. אני כבר חצי חולה מהסיפור הזה.