פתיחות מינית בזוגיות ואמינות?

יש לי חברה מזה מספר חודשים. יש לנו מערכת יחסים מצויינת ומאוד מספקת מכל הבחינות. אני חש מאושר אוהב ונאהב. למרות שחברתי אינה מחסירה ממני דבר ואני מלא תשוקה אליה אני חש לעיתים גם רצון להיות עם בחורות אחרות. ברור לי שלעולם לא תהיה משהי שתשלים אותי כמו חברתי ואין בי כל רצון להחליפה אולם הרצון לקיום יחסי מין עם בחורות נוספות קיים. העניין החמיר, עת נסעה חברתי לחו"ל מטעמי עבודה למשך שבועיים, במהלכם הכרתי בחורה לסטוץ קצר. איני חש יסורי מצפון כי ברור לי שרגשותי ומאווי לחברתי לא נפגעו ולו במעט כתוצאה מהמין המזדמן. הנני חש בטוח מתמיד כי היא האחת (אך לא היחידה) עימה ארצה לחלוק את חיי. שאלתי היא האם לספר לחברתי על רצוני בקיום יחסי מין גם עם בחורות נוספות (לא באופן קבוע, רק לעיתים רחוקות לשם הריגוש בלבד) האם לספר לה על התקרית שהתרחשה בהיעדרה? האם אמינות ביחסי זוגיות הינה ערך עליון או שמא עלי להסתיר את התקרית בבחינת "מה שלא יודעים לא פוגע" אבקש להדגיש כי אילו חברתי בגדה בי הייתי מעדיף שלא לדעת אולם אילו ביקשה ממני ללכת מדי פעם עם אחרים, הייתי שולל זאת בתוקף ואולי אפילו די נפגע.

שלום רב, אני מוצא בפנייתך שני דברים שונים: הדבר האחד קשור למשהו בהתנהגות אישית וזוגית, ולכן אגיב עליו (הרי אני מומחה במדעי ההתנהגות...) והמשהו הזה הנו אתה וההתנהגות שלך, וההשפעה הצפויה של זה על ההתנהגות של זוגתך כלפיך: אתה מרגיש שיש לך חברה נהדרת, אתה יודע שרצונך להיות במקביל (מעת לעת) גם עם אחרות, אתה מתבונן על עצמך ומודיע שאין לך בעייה מצפונית עם זה, ואתה יודע שלא תסכים שהיא תעשה לך מה שאתה עושה לחברתך. בקיצור: אתה לפעמים "גם וגם", ולפעמים "רק כך". ועל זה אגיב, שכל אחד זכאי לחפש את מי שתאהב אותו, ואין במה שאתה נושא עמך שום בעייה עקרונית במובן ההתנהגותי (כלומר זה לא ממש "לא נורמלי"), אבל בהחלט יהיה לך קושי להחזיק בעמדות ובהתנהגויות אינטראקטיביות שכאלו עם מי שתסכים לכך. אני מעריך שהסיכוי קלוש, אבל בכל זאת קיים. ואם תמצא מישהי כזו, שאין לה את ההסתייגויות, והיא לא תהיה הכי אינטליגנטית בעולם - אל תתפלא. חלק מהאינטליגנציה זו גם היכולת להערכת מצב, והמצב שאתה חותר אליו אינו שוויוני, אלא כוחני/שטלתן ומבזה - מה שלא יהיה פופולרי אצל מרבית בנותינו המודרניות... החריג הוא הסכם ל"נישואים פתוחים", אבל הרי אתה לא בעסק הזה... הדבר האחד - הנו משהו בפילוסופיה: ..."האם אמינות... היא ערך עליון" ....וכו'. אין כאן, כאמור, פסיכולוגיה, אלא ערכים. ועל זה כבר נאמר: ..."השומר אחי אנוכי?..." כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

ד"ר יוסי שלום, קראתי בעיון את תשובתך אולם קיים בי החשש שמא לא לא הובנתי כהלכה. בתשובתך טענת כי אני חותר למצב שתלטני ומבזה ובכך לדעתי אין אמת. אין לי כל רצון לבזות או לשלוט בחברתי ואף אמרתי כי אילו בגדה בי הייתי מעדיף שלא לדעת מכך. היינו הנני מוכן לקבל באופן שיוויוני לחלוטין כי גם לחברתי יהיה רצון מדי פעם בריגושים חדשים ומקובל עלי כי גם לזוגתי יכולות להיות פנטזיות החורגות מהמסגרת הזוגית, אולם איני רוצה לדעת מכך ואיני רוצה שתשתף אותי בהן במידה ותגשים אותן. האם כך מתנהג אדם שתלטן? מבחינתי כל עוד חברתי מאושרת עימי, (כפי שאני מאושר עימה), הכל בסדר ואין כל צורך להתוודות על אירועים שיגרמו לי חוסר נוחות או קונפליקט בין אהבתי לה לבין ערכי זוגיות שמרניים מקובלים. מסכים אני עמך כי עמדתי אינה חד משמעית וקיים בה קונפליקט בין ערכים, אולם עם זאת נראה לי כי הפיתרון המוצע על ידי אינו בא לשלוט או לבזות את חברתי. היפכא מסתברא, מטרתי הינה פשוט למנוע מחברתי את המבוכה והכעס על אירוע שאין לו ולא כלום עם אהבתי ותשוקתי אליה. מה דעתך?