אמא במשרה מלאה+

שלום, אני אמא לשלושה ילדים. בעלי, בעל עסק עצמאי, עובד מאוד קשה וכשהוא מגיע בערב הביתה אין לו כל כך סבלנות לא אלי ולא אל הילדים. גם אני עובדת במשרה מלאה אני אחראית על עניני בית הספר, הגן, השיעורים, ההסעות לחוגים, הקניות לילדים ובקיצור לכל מה שקשור אליהם. כשבעלי כועס על הילדים (אפילו כשזה מוצדק) אני מתמלאה כעס רב (למרות שאני לא מראה זאת) ומרגישה שעקב העובדה שהוא לא הרבה איתם, הוא צריך להיות ה"שוטר הטוב" כשהוא כבר איתם ולא לגעור בהם. כמעט ואין לו איתם זמן איכות, כי את כל זמנו החופשי הוא מקדיש למנוחה עם עצמו , מול הטלויזיה וכו. (כמובן שלא כך העניין אם החברים שלנו באים הביתה, הוא מקסים ויש לו כוחות והכל) וגם כשהוא עוסק בבית בכל מני פעילויות שבהן הוא יכול לשתף אותם, הוא לא עושה כן, אלא מעדיף לבד. לבד. לבד. הכעס שיש בתוכי על כך גורם לי להתרחק ממנו מאוד, וכשהוא כבר מתקרב אלי, אני חשה סלידה וריחוק - מה שגורם לו להפגע - ומגדיל את הריחוק בינינו. עלי להודות, כי הוא שותף באחזקת הבית, ועוזר בהרבה דברים. אבל מפריע לי הקטע הבינאישי בתוך המשפחה. הסברתי לו זאת מספר פעמים, אך זה חוזר. הוא פשוט אוהב להיות עם עצמו. מה עלי לעשות?