ילדותיות

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

17/04/2002 | 19:14 | מאת: רחל

שלום , יש לי בעייה משחר היווצרי, הבעייה היא שאני מאוד ילדותית, אני בת 23 ועדיין חושבת כמו ילדה קטנה, למרות שעברתי המון בחיי, סיימתי לימודים עם ת.בגרות, סיימתי צבא , היו לי כמה מערכות יחסים עם בנים ואם אחד בלבד , עשיתי אהבה , אני עבדתי כנציגת שירות , ובאותו הזמן הקמתי גם חברה לעיצוב אתרים באינטרנט שמונה עובד אחד רק אני, לאחר שלמדתי את המקצוע במכללה, לצערי הרבה המצב בהייטק , גרם להפסקת פעילותי ונאלצתי לחזור להיות שוב שכירה, בינתיים למרות הכל, יש לי הרגשה לרוע המזל אני עדיין לא מתייחסת לדבר ברצינות , בגלל הילדותיות שלי , והכל גם נראה כך, חיי האהבה שלי, הקריירה שלי, החיים עם המשפחה, אני מאוד הייתי רוצה לנסוע לחו"ל, אבל עם המצב והעובדה שאין לי כ"כ כסף לא נראה לי, גם העובדה שאבי , "יורד" עליי כל פעם באומרו שאני כ"כ ילדותית כך שאין סיכוי שאסתדר בחו"ל, יאכלו אותך בלי מלח הוא אומר, ואני ממשיכה לחייך ולהמשיך הלאה, אני פשוט מרגישה שהילדותיות שבי, עוצרת מבעדי להתקדם בחיים ולעשות באמת דברים גדולים ומשפיעים, ולפעמים אני חושבת שהילדותיות שבי עוזרת לי להתמודד עם הקשיים של החיים והיום יום, הרי לפעמים צריך קצת קורטוב של שמחה בחיים, ובמקום לברוח לסמים או לאלכוהול, אני בורחת לכתוב סיפורים ולראות סרטים מצויירים במיוחד דיסני... אבל מה שאני הכי מפחדת ממנו, זה שאני אגיע לגיל די מבוגר ואני לא אהיה מסודרת בחיים לא מבחינת קריירה ולא מבחינת חיי אהבה ומיסודן עם גבר שממש יהיה לי טוב איתו, וכל זאת בגלל שאני ילדותית, מה יכול לעזור לי? פגישות עם פסיכולוג? להתפלל שתקרה לי טראומה ממש מנערת, שתחבר אותי למציאות? אני פשוט לא יודעת מה לומר, הבחור שאני יוצאת איתו והוא גם היחיד ששכבתי אתו , הוא גם ילדותי כמוני, אבל הוא כבר בן 27 ולמרות שהוא גר בדירה שכורה עם אחיו הוא עדיין חוזר כל סוףשבוע להוריו בצפון, אני מעריכה מאוד את הקשר שיש בינו ובין הוריו אבל הייתי רוצה שיקדיש לי סופשבוע אחד בלבד להיות איתי ולעבוד על הקשר שבינינו , לבלות קצת זמן איכותי ביחד, רומנטיקה, פרחים מילים יפות, לפעמים אני חושבת שאתו זה שוב בגלל הילדותיות שלי אבל לפעמים אולי זו הילדותיות שלו? טוב בקיצור, אני לא ידעתי באיזה פורום לשים את הדילמה שלי, אז אשמח מאוד אם תוכלו ליעץ לי ד"ר נכבדים , מה לעשות או לפחות לאשש את חששי שאאלץ לגשת לפסיכולוג , אשמח מאוד על תגובתכם המהירה.

שלום רב, ראשית, אני מציע לאזן את התמונה ה"ילדותית": עברת מסלול התבגרות ישראלי, שכולל בגרויות, צבא, מכללה; ניסית את יכולתך וכישורייך כיזמית; את עובדת; צורת הכתיבה ואופן הפנייה נשמע ענייני ביותר... אז ילדותית "מאד" - את כבר לא. לפחות בעיני. שנית, בואי נקרא למה שאת מתארת: "ענייני בטחון עצמי", או "אסרטיביות" - ואז ניפתר לגמרי מהילדותיות, ונגיע למאפיינים אישיותיים והתנהגותיים שאינם מוצאים חן בעינייך, מבלי לשכוח שבו זמנית יש לך מאפיינים אחרים (יכולת ניסוח, התמדה, חריצות, אחריות) - שראוי שתהיי מרוצה מהם. ושלישית, הנה לך הצעתי לצימצום נוסף של התמונה, ואז להתחלת עיון מחודש במצבך: יש לך ביטחון עצמי במצבים רבים, אבל בענייני אבא - זה לא כך. גם בענייני הבחורים, והחבר הנוכחי זה לא כך. אם תסכימי לצידוק של מיקוד העניין, כבר התחלת בטיפול במצב, כי מדובר בדברים שהם ספציפיים הרבה יותר מאשר נשמע קודם. טוב תעשי אם תפני ליעוץ ממוקד, שאינו מצריך סדרת מפגשים ארוכה, כדי למצוא תבנית מתאימה של שינוי התנהגותך ופעילותך מול שתי הפיגורות האלו: האבא והחבר. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל), עם ציון מיקום מגורייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם.

מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה