שמח לי אבל כל כל עצוב לי
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
חבר שלי הציע לי היום נישואין ונעניתי בחיוב. אין שום דבר בעולם שאני רוצה יותר מאשר לחיות את חיי איתו. הבעיה שמעיבה על האושר הזה היא שאין לנו מספיק כסף כדי להתחתן באולם, אפילו לא בחתונה צנועה יחסית. חבר שלי נאבק כבר חודשים במינוס בבנק ולא הצליח לקבל אפילו הלוואה ולאמו אין גרוש לעזור. אמי נפטרה ואבי מסרב לעזור. זה כל כך העציב אותי משום שללא עזרה הברירה האחרונה שנשארה לנו היא להתחתן ברבנות ואז המשמעות היא לוותר על חתונה החלום שלי. אני יודעת שכסף הוא לא הדבר המשמעותי ביותר אלא חיי הנישואין אבל בכל זאת...אני רוצה חתונה כמו כולם. למישהו יש מילת עידוד בשבילי? או אולי רעיון שיכול לעזור?
שלום רב, שתי תשובות: הראשונה, לא בכיוון שציפית, והשנייה כן. הנה הראשונה: אני בעצמי, דהיינו יוסי אברהם, גם כן חלק מה "כולם". בזמנו הייתי במצבך. לא היססתי לרגע, וגם מי שהיתה בת זוגי לא. התחתנו ברבנות. הנה השניה: את מוזמנת לקרוא את "הפרשייה השבועית" שכתבתי, שמצוייה בראש הדף, מצד שמאל. יש שם משהו על צורת חשיבה, שכאשר היא זורמת רק בכיוון אחד, ועם סוג אחד של רעיונות - אז היא בעצם לא מפרה, אלא מגבילה את יכולת פתרון הבעיות. נסי להסתכל על משמעותה ומהותה של "חתונה", בדכים רבות. לא רק בכיוון שאליו חשבת והתגעגת בשנים האחרונות (דהיינו חתונה מפוארת באולם נוצץ). כבר הייתי בחתונות שנערכו בחצרות בתים, בחלק נאה של מתקנים במקומות עבודה, ממש בחוץ (בחורשה, כמו בפקניק), בבית כנסת, וכו'. תחשבי יותר על האורחים שאוהבים אותך, ופחות על האורחים שאוהבים רבע עוף. מה רע בלהיות ייחודיים, כבר מהרגע הראשון של היותכם נשואים? כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
הי פרח נדיר, אני מבינה לליבך אך מסכימה עם דברי דר אברהם. בת כמה את? אנסה קצת לעודד אותך ולדעתי את לא צריכה להיות עצובה בכלל. להפך. קודם כל אם יש בינך ובין בן זוגך אהבה גדולה אז זה צריך להיות השמחה הכי גדולה שלך. כל עניין החתונה זה סתם בזבוז גדול של כסף ואירוע שנגמר מהר בערב אחד ותאמיני לי עם הזמן לא זוכרים ממנו כלום. אני התחתנתי בגיל 23 וגם לי היה נראה הגיוני כמו שאמרת לעשות חתונה כמו "כולם" אפילו שהיינו די צעירים וממש לא היה לנו כסף אז קיבלנו קצת מההורים ומהסבתות והוספנו משלנו ועשינו חתונה יפה באחד מגני האירועים. ופתאום נגמר הערב. לא נסענו לחול לטייל לא קנינו דירה ואפילו לא היה לנו אוטו באותו זמן. בכסף שהשקענו בחתונה הדבילית (תסלחי לי זו דעתי היום) יכולנו להנות מדברים אחרים כפי שציינתי. משהו שבאמת יוכל להשאיר זכרונות יפים ולא סתם תמונות של אורחים מחייכים. תחשבי על זה שאם כבר להצטער שאין כסף אז בשביל דברים יותר חשובים מחתונה ואותם דברים תמיד תוכלו לעשות אחר כך. היום אני גרושה+2 ,באלבולמים ובווידאו כבר מזמן לא הסתכלתי. החלום שלי היום זה להתחתן עם אהובי (כשאמצא אותו) ברבנות בטקס צנוע רק אני הוא והקרובים באמת. לגמור עם זה ציק צק ותאמיני לי שמעתי מחברות שגם התגרשו ועשו לפני כן חתונות מפוארות אפילו אם התחתנו עם בחור עשיר וחתונה של אלף איש במקומות הכי הכי, סיפרו שזה היה הרבה יותר מרגש ברבנות טקס צנוע וזהו. כל החיים לפניכם עוד תדעו הרבה שמחות אני מקוה, באמת חושבת שחבל להשקיע אנרגיה בחתונה גדולה. ואם כבר מדברים על זה תתפלאי שזה כבר לא ככ "כולם". אני מכירה גם זוגות שלא חסר להם כסף וזה הנישואים הראשונים שלהם ובכל זאת התחתנו ברבנות ואלה חברים שאפילו אני לא הייתי בחתונה שלהם. אז מה...מבחינתי הם נשואים ראיתי גם תמונות עכשיו יש ילדים והחיים ממשיכים. תקחי את זה בקלות ותתעודדי. בעוד כמה שנים אולי תסכימי איתי. לסיום-שיהיה לכם המון מזל טוב אושר ועושר. ענבל
תתחתנו על חוף הים ליד מסעדת דגים לא עולה הרבה כסף או במקום אחר ותשלמו עם הצ'קים שתקבלו בחתונה מהאורחים
מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה
