זוגיות הרוסה מן היסוד

אנסה לתמצת ככל שניתן. לפני כ 10 שנים הכרתי בחורה מדהימה איתה הייתה לי מערכת יחסים מדהימה עוד יותר. מסיבות שחלקן היו תלויות בנו ורובן מ "נשמות" טובות שהתנגדו לקשר הזה מסיבות אלו ואחרות נאלצנו להיפרד. הפרידה הייתה קשה ביותר, הן עבורי ואני יודע שהן עבורה. ברבות הימים נישאתי שוב לאחר שהכרתי מישהי שהציעה לי נישואין אחרי יומיים של היכרות!!!. סיימתי ממערכת יחסים אחרת שהסתיימה אף היא בפרידה ולמרות שהרגשתי שהאישה איתה אני נשוי היום אינה מתאימה לי בכל זאת "זרמתי" והסכמתי להצעת הנישואין. ההכרות ביני לבין אישתי התרחשה כ 4 חודשים אחרי סיום מערכת היחסים הקודמת. אני נשוי מזה 5 שנים ולצערי צדקתי. נישואיי אלו הם נישואי בוסר, נישאי מקח טעות וטעות גדולה-ענקית. אני מנסה להיזכר מתי הייתי מאושר בנישואין הללו ואינני מוצא, אולי מספר ימים בודדים כולל יום החתונה ואולי חודש לאחריה. מזה 5 שנים אני סובל סבל רב ומרגיש לבד בתוך זוגיות כושלת לחלוטין. אני מוצא את עצמי חושב מידי יום על אותה בחורה שהכרתי לפני שנים שאיתה הייתה לי מערכת יחסים מדהימה. אני מבין שהעובדה שאני נמצא במערכת יחסים כושלת גורמת לי להיזכר בעבר אבל אינני מצליח להימנע מכך. אני עדיין חושב על אותה אחת, האחת והיחידה שבאמת הרגשתי רגשות של אהבה אמיתית ( על פי המושגים שלי כמובן), מערכת יחסים של נתינה אין סופית, מערכת יחסים שהייתה כל כולה אני והיא. אם הייתי יודע שאותה אחת הייתה רוצה לחזור ויכולה לעשות זאת לא הייתי חושב פעמיים, הייתי מתגרש באופן המהיר ביותר ונושא אותה לאישה. זהו חלום באספמיה שאינו יכול להתגשם, אבל אולי... בכל אופן, הסבל בו אני שרוי במערכת "הנישואין" הנוכחית והכושלת הינו סבל בל יתואר. אינני רוצה לבוא בטענות לאישתי מאחר וגם לה מן הסתם לא טוב. הקל ביותר היה לרשום רשימת מידות שליליות על אישתי אבל אינני סבור כי יש לעשות זאת, לא בפורום הזה ולא בכלל, ולכן אני בוחר להתמקד בבעיה הפרטנית שלי. אני מרגיש כחי במין מעגל סגור שממנו אין יציאה, אין לי דרך אחרת לתאר זאת. אני רוצה לחיות, אני רוצה וגם מגיע לי קצת אושר בחיים ולא לחיות עם אישה שאין ביני לבינה דבר. רק להדגיש את חומרת הבעיה- אינני יכול לקיים עימה יחסי אישות, אינני מעוניין לקיים איתה יחסי אישות ובפעמים הבודדות שאנו מקיימים יחסי אישות זה טכני בלבד, עבורי בכל אופן. אני שוב חוזר לאותה אחת שהכרתי לפני שנים רבות ושאיתה באמת ובתמים הרגשתי מאושר, מאושר בלשון המעטה. הייתי קוטף עבורה את הירח אם הייתי יכול והיא ידעה זאת. אני סבור שאולי גם לה באיזשהו מקום נשארו זכרונות, גם טובים וגם פחות טובים, אבל בזמן שהיינו יחד הרגשנו על גג העולם. איך אני יוצא ממעגל הקסמים בו אני נמצא ? ניסיתי טיפול פסיכולוגי שלא עזר ובאמת השקעתי בטיפול זמן רב תוך כדי התמדה וביצוע פעולות שהמטפל יעץ אך ללא הצלחה. להתגרש זאת לא הבעיה. הבעיה היא מה יקרה ביום שאחרי. להתמודד עם הלב. הלבד זאת לא אפשרות שאני יכול לחיות איתה מאחר ומעולם לא חייתי לבד. האם קיים פיתרון או שאני אאלץ לחיות באופן בו אני חי עד תום חיי ?