גבר במשבר גיל 40 (אולי?)
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום, אני בן 42 נשוי לחברה שלי מהתיכון ויש לנו 2 ילדים. תמיד הייתי בליין ואשתי פחות, אני אוהב לרקוד במועדונים עד אור הבוקר והיא מעדיפה בית קפה... אני מרגיש שבזמן האחרון אני לא יודע שובע ולא מרוצה, לא משנה כמה אני אצא ואבלה זה לא מספיק לי, לעיתים זה כולל הרחבת מעגל חברים באנשים חדשים איתם אני מבלה ואשתי לא אוהבת את זה (ואני מבין אותה), בנוסף אני מרגיש שהיא שופטת כל מעשה שלי, אני מרגיש קושי להיות כן איתה.. לי מתחשק לצאת, לבלות, לחוות, להתנסות... ומונע מעצמי כי ״היא לא מרוצה מזה״. עם זאת לא טוב לי בבית, לא מרגיש שכיף לי פה ולפעמים בא לי לעזוב הכל וללכת.. אבל פוחד שאני פועל ממקום לא רציונאלי ושאשאר בלי כלום בסוף. עד כמה הגיוני לוותר על הרצונות שלי, מתי הם נחשבים לא הגיוניים? מחפש כיוון, מה לעשות? איפה להתחיל לברר מה קורה לי? למה אני לא יכול להיות כמו כל הגברים שמסתפקים במה שיש להם ולא רוצים עוד ועוד...
גילאי ה 40 מביאים הרבה גברים ל'חשבון נפש' של הירהור ועירעור: הם בשיא פריחת אונם הגברי, עם התחלת רגעי קמילה (הגוף מתחיל לתפוח, תסמיני סכרת מפריעים לפעילות המינית, וכו') - ואצל רבים מתעוררת תחושת החמצה: אולי עם מישהי אחרת תהיה פריחה מחודשת. תחושותיך, לכן, אינן משהו שרק אתה חווה. התשובה הכי טובה היא לפתוח את הפה, אולי בבית הקפה החביב על אישתך, ואולי במיטה - ולשתף את אישתך. יש כאלו שלא מוצאים זירה מתאימה, ופונים ליעוץ זוגי מקצועי. בדוק מדוע אישתך אינה מתלהבת מהרחבת המעגל החברתי: האם היא מאויימת מהפלירטוטים שלך עם אחרות, או היא חשה נבוכה להיות פורחת בריקודים עם אחרים? הכיוון שאני מציע הוא דיאלוג שמטרתו פשרה שהיא win-win: סגנון של זוגיות ששניכם רוקמים, שמשלב את מה ששניכם מרגישים נוח בו. יש רבים וטובים שהצליחו, ויש כאלו שבחרו לפרק את החבילה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה
