CRASH
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
לדר' יוסי שלום, אני כמעט בת 30 ונשואה כמעט שנתיים. לאחרונה אני מוצאת את עצמי לחלוטין "דלוקה" במישהו מהמשרד שצעיר ממני בכ-7 שנים. זה גורם לי להטיל את כל נישואי בספק...זה וכל מיני גורמים אחרים אני מתארת לעצמי. אני לא יודעת איך לקחת את זה בפרופרוציות הנכונות. כל מה שעובר לי בראש זה שאני רוצה לזרוק את הכל (לעזוב אני נישואיי) ולרכב אל תוך השקיעה עם העלם הצעיר. הוא גורם לי לצחוק. הוא אכפתי...אבל בתכלס אני לא ממש יודעת מה זה להיות איתו...אני רק סופרת את השעות לימים שהוא נמצא במשרד ונהנית מהאינטראקציה שלי איתו (שיחות). על אף שאני בחורה נאמנה מאוד, ובחיים לא חשבתי על בגידה, ראה זה פלא אבל אני מתחילה לחשוב שלבגוד איתו יהיה מוצדק והבעל לא צריך לדעת, אלה שאני לא טובה בלשמור סודות ובפרט לא כאלה. האמת היא כשאני משקיעה בזה קצת מחשבה אני מנחשת שאנחנו אפילו לא מתאימים, הוא רק השיב בת צחוק לעיניי וזה מאוד נחמד. בעלי טיפוס יותר כודר. אני לא יודעת מה לעשות ... האם זה נורמלי.
נורמלי לחלוטין לצערנו או לשימחתנו החיים מתחלקים לרוב החיים בעבודה וחיים בבית הכי טוב שאפשר להפריד בן שתי העולמות ולא לערבב אותם ולהנות מהכל תעשי חיים
שלום רב, בואי נעשה מהחיסרון יתרון. החיסרון הוא שאת מופתעת מעצמך על הריגוש המהול בחטא, מתלבטת בשאלות של נאמנות, ויודעת לזהות תכונה בעייתית אצל בעלך. עוצמת הריגוש המיני יכולה לעלות ולרדת במהלך החיים. במידה והיא באה מגירוי "חיצוני", אין שום בעייה בכך שתסתייעי בזה, כדי להעשיר את חייכם הזוגיים. להיות עם פנטסייה על אחר בתוך המעשה הזוגי שלך עם בעלך זה יופי של O.K ! תיכנסי עם זה למיטה, ותראי שבהחלט אפשר שהדמויות תתחלפנה, כך שזה בהחלט יכול להעשיר את מה שקורה שם. ענייני נאמנות הנם טובים כדי לעיין בהם מידי פעם, תוך בדיקת מצבך שלך באשר למהות הקשר הזוגי, וגם תוך בדיקת האפשרות שדבר כזה קורה גם לבן זוגך במהלך החיים. הנדנדה בין ביטחון מוחלט בקשר ובין תחושת ניתוק - יכולה לסייע לך כדי להסתכל על עצמך בפרופורציה של מרחק. ואחרון חביב: הבעל הקודר. סיפורך מזכיר לי את השיר על ההיא שקיבלה סיגליות ממחזר אלמוני, ושמרה את העניין בסוד מפני בעלה, שהיה קודר כל הזמן. ולענייננו: תחושת בעלך היא לא רק מה שהוא הביא איתו מבית הוריו, אלא גם מה שאת מעצבת בו, באמצעות ההתייחסות שלך. במילים אחרות: אחריותך קיימת. ולסיכום: מה שעובר עלייך, שנראה בפנייתך כמשהו מטריד, יכול לשמש אותך וגם את שניכם כמשהו מצמיח ומעשיר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה על העצה דר', זה בהחלט חומר למחשבה. מסקרן אותי הערתך לגבי העובדה שבעלי כודר וזה גם חלק מאחריותי. כיצד אוכל לשפר את מצב רוחו? זה גם הרי עניין של אופי, הוא טיפוס "כבד", נוטה לחשוב על השלילי ולוקח דברים ללב. באשר לבית הוריו....אני לא אוהבת אותם, והורי גם כן לא אוהבים אותם ולכן אין כל קשר איתם. אני לא רואה את עצמי אי פעם לומדת להעריך אותם. אנו רואים אותם פעם עד פעמיים בשבוע. בעלי כמובן...כן אוהב אותם (מן הסתם).
שוב שלום רב, לא אוכל להשיב על שאלתך הספציפית לגבי בעלך, כי הרי אינני מכיר אותו כלל, אבל אומר משהו כללי על אנשים, ואחר כך על בני זוג, תוך נסיון לקשור את הדברים לפנייתך הקודמת. נכון שיש משהו כזה כמו אופי זועף וקודר, שזה בדרך כלל אחת הצורות של תוקפנות וצורך בשליטה. אבל, גם ללא רקע כזה, בני אדם נהיים קודרים כאשר אין להם חדוות חיים, ואת זה אנחנו משיגים בדרך כלל, ובעיקר, מהאינטראקציות עם סביבתנו. כולנו מצפים למשוב מהאחרים על כך שאנחנו מוצלחים, ראויים לחיבה, וכו'. בתוך המערכת הזוגית יש השפעה רבה למיניות, מבחינת האופי והזמינות, בצורה שנראית לנו טבעית ורצויה. חסמים בעניין הזה גם כן יוצרים תחושת אכזבה, כישלון, והתייחסות קודרת לבן/ת הזוג. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהלי פורום זוגיות חברה ותעסוקה
