שאלה

היי הגר, אכן, יש הבדל ברור שנקבע על פי קריטריונים לאבחון, למרות שיש קווי דמיון בין שתי ההפרעות. OCD היא הפרעת חרדה, וככזו היא נחווית כאגו- דיסטונית (לפחות ברובה), כלומר האדם חווה את הבעיה כ"חיצונית" לו ולא כחלק ממנו. האדם למעשה מבצע פעולות כפייתיות, כדי להימנע מהחרדה שיכולה להיגרם ממחשבותיו הטורדניות. OCPD היא הפרעת אישיות, וככזו היא נחווית כאגו- סינטונית, כלומר הבעיה היא בקווי האופי של האדם, והוא חווה אותה כחלק ממנו ולא כ"דבר" שיש להיפטר ממנו. הפרעות אישיות מתחילות להסתמן בסוף גיל ההתבגרות, בעוד הפרעת חרדה יכולה להתגלות בכל שלב בחיים. המאפיינים העיקריים של הסובל מ-OCPD הם נוקשות וחוסר גמישות, עקשנות ומיעוט ביטויים רגשיים. קיים עיסוק יתר בפרטים, כמו סדר, לוחות זמנים, כסף וכו'. בנוסף, יש לזכור כי אחת ההגדרות המרכזיות להפרעות אישיות היא בעיה ביחסים הבינאישיים. לסובלים מהפרעת האישיות בעיה קשה באופיים (עד כמה שזה נשמע גרוע), שמקשה עליהם מאוד להסתדר עם אנשים אחרים. זוהי אינה מהות ההגדרה של OCD, ישנם אנשים רבים הסובלים מההפרעה ולהם קשרים חברתיים רבים (אם כי כל הפרעה יכולה לפגוע בתפקוד, וכתוצאה מכך גם בתפקוד החברתי). ודוגמא קטנה שיכולה להמחיש את ההבדל: ביתו של הסובל מ-OCPD הוא תמיד נקי ומסודר, משום שהכל בעולמו מחושב בקפדנות. ביתו של הסובל מ-OCD יכול להיות מלוכלך ומבולגן במקרים מסוימים, משום שהוא פוחד להתחיל בתהליך הניקיון מחשש שמא לא יסיים אותו, או פוחד להזיז דברים ממקומם, וכדומה.

טיפול התנהגותי קוגניטיבי יכול לתרום מאוד לשיפור בסימפטומים של שני סוגי ההפרעות. הסובלים מ-OCD יכולים להיעזר בטיפול CBT סטנדרטי (כמובן שמומלץ לפנות למטפל, שהפרעה זו היא אחד העיסוקים העיקריים שלו). לסובלים מ-OCPD מומלץ יותר להיעזר בסכימה תרפיה, המותאמת לעבודה עם הפרעות אישיות. בטיפול זה עובדים על סכימות מרכזיות המניעות את האדם, מנסים לברר את מקורן ועובדים גם עם הסיטואציות בהן הסכימות נלמדו. (אם את מעוניינת לדעת עוד, נסי לחפש לפי ג'פרי יאנג בגוגל)