שאלות לקבלת מידע.

שלום רב. בקשתי היא אולי יוצאת דופן, אך היא נובעת מהעובדה שאני נכנסת לפורום לראשונה, והייתי רוצה ראשית לאסוף קצת מידע. לכן, אנסה לשאול אותך: 1. האם תוכלי לספר קצת על משמעות ההכשרה האקדמית שלך. קראתי את הנאמר, ואני מבינה שאינך פסיכולוגית קלינית ולא עברת התמחות של פסיכולוגים הרשומים באלפון, ומאידך למדת פסיכותרפיה. האם ניתן ללמוד לתואר שני פסיכותרפיה ולא להיות פסיכולוג? ואם כן, מה ההבדל בין גבולות המקצוע והסמכויות לעומת פסיכולוג קליני בהכשרתו? זה מאד מעניין אותי, גם למידע כללי, וגם מסיבות נוספות שלא אלאה אותך כאן בשלב זה. 2. לאיזה תחום אפשר לשייך אגרנות כפייתית, שהופיעה רק בסביבות העשור החמישי, לאחר אירוע מלחיץ, ולא נתן אותותיו או סימן כלשהו אחר בנושא הכפייתיות על כל ענפיה? 3. התשובה שלך לסטודנטית לגבי מתן תחושה שתקבל את האישה שאוגרת ניירות נראית לי מצויינת. אך מה קורה בשלב הבא? נאמר, שהאישה רכשה את אמון הסטודנטית ומאידך האגירה מתגברת עד לערימות של ניירות ועיתונים עד התקרה?... כלומר: מהי ההתערבות הצפוייה והראויה, במידה והאישה מכירה בבעייתה, רוחשת אמון ורוצה לטפל בכך? איך מטפלים בדרך כלל? (וכמובן שאין אני מצפה שיש נוסחה אחת, או שתפרטי את כל ההליך, אך תמונה באופן כללי?) 3. היכן בחיפה קיים פסיכולוג /ית שמטפלת באגרנות כפייתית בעיקר? (לא בשירותים הציבוריים). 4. תודה רבה לך, סיגלית (כינוי)

בסעיף של הופעת האגרנות הכפייתית בעשור החמישי, ללא סימני כפייתיות - הכוונה, שלפני העשור החמישי לא היו כל סימנים מבשרים לכיוון כזה, וגם לא סימנים אחרים בתחום. ללא טיפול פסיכיאטרי מעולם. וללא תרופות. למעלה מגיל חמישים, בהדרגה החלה התופעה לצבור תאוצה, ומתרחבת.

היי סיגלית, מאחר שאיני יכולה לענות על שאלתך האחרונה על גבי הפורום (ממליצים על מטפלים ספציפיים רק במסר פרטי), את מוזמנת לכתוב לי למייל ואשיב על כל שאלותייך במרוכז. [email protected]

שלום שרון. תודה על נכונותך לענות על שאלותי. כדי לפשט את הפעולה, אני מצרפת את הדואר: [email protected] תודה סיגלית