מריבה בין אחים

שלום, לפני כחודשיים פרצה מריבה בין אחי לביני (גילי 28 וגילו 26 הוא נשוי +1) ,הוא התעצבן וקלל אותי,אמי ואחי הקטן בהודעת טקסט,הקללות היו מוגזמות ויצאו משליטה ואני מאוד נפגעתי,יש לציין שאמי שומרת לו על הילד כל יום ,והוא מתגורר בדירה ששיכת למשפחה ללא תשלום כבר מעל שנה. אמי אישה מאוד חלשה והחליטה לוותר ,ולא לעשות מזה סיפור ואילו אני בקשתי שיתנצל ומאז אנחנו לא מדברים כלל,(אחי והורי)בגלל שאמי הגנה אליו (את מגזימה,אז מה עם הוא קילל בכל המשפחות מקללים,תעבירי הלאה) ,הרגשתי שהיא עומדת לצידו ומגנה אליו. החלטתי לדבר איתה ולהסביר לה שזה לא בסדר ואני מבקשת שהוא יתנצל בשל הקללות,גם סבתותי ודודיי לצידי בנושא זה. היא טענה שהוא גאוותן וגם אם עשה טעות הוא לא יתנצל כזה הוא,וצריך לזרום בחיים,לא קרה כלום. נפגעתי והחלטתי שהיא לוקחת את הצד שלו ולא עושה דבר כדי שהדבר יפתר,מאז אנחנו לא מדברים והמצב רק החמיר ,יש לציין שאני מגיל 18 מחוץ לבית וגרתי אצל סבתי 7 שנים והיום אני שוכרת דירה,אני בחורה מאוד עצמאית ותמיד קבלתי תמיכה מסבי וסבתי בגלל שגדלתי אצלהם,הם העניקו לי חום ,בגדים ודמי כיס,דאגו לי להכל. אמי ניסתה לדבר איתי פעם אחת ולא מעבר,היא בשלה,שניסתי לפנות אליה היא אמרה שהיא לא מוכנה להקשיב לי וניתקה את הטלפון,אז כתבתי לה מכתב אם כל מה שאני מרגישה ,שנפגעתי ,שהיא בחרה צד וכל החיים הרגשתי מקום שני,שרק לו היא עוזרת ולי לא (הוא גר בדירה של דודתי שנפטרה,והובטח לי על ידי אבי שהוא ישלם לי את השכר דירה שאני משלמת,דבר שלא קרה,סבתי ביררה עם אבי והוא אמר לה שזה בסוף לא הסתדר והם לא אמרו לו דבר בנושא). אני מאוד פגועה,והכעס אצלי רק התעצם עם הזמן ולכן בקשתי מהורי באותו במכתב שאחי ייחפש דירה היות ואני רוצה להיכנס לדירה במקומו כי מצבי הכלכלי לא טוב כרגע,הוא כבר גם שנה וחצי שם וחסך ,הורי השתגעו מכך ולא מפסיקים להגיד שזה מוגזם וכדומה,עפ"י שסבתי בקשה מהם שאחי יעזוב את הדירה בקרוב ושאני אכנס לתקופה ,מחצית הדירה שייכת לסבתי ומחצית שניה לאבי,אתמול התברר לי שהם לא אמרו לו ולא יגידו לו,אלא יעודדו אותו בעתיד. אני מאוד מתוסכלת מהמצב ופגועה ומרגישה שהופכים אותי לאשמה בכך שהריב הזה התחיל., אשמח לעצה....:)

שלום, מצער שהמשפחה שסועה באופן כזה. אני מבינה את תחושות הקיפוח שלך מול אמך, נשמע שיש בסיס לטענותייך. טוב שהיו דמויות חיוביות ומיטיבות כמו סבתך בסביבה. ולעניין עצמו- אני חושבת שבשלב הזה פחות משנה מי התחיל את הריב.נשמע שרק חיפשתם סיבה לנתק הזה, על רקע רגשות הקיפוח והטענות שהיו לך ממילא. עוצמות הכעס שהיו אצלך ואצלו כנראה יושבות על משקעים קודמים, ולא על הקללות. עכשיו השאלה היא מי ירד קודם מהעץ, כי נתק כזה לא יכול להימשך זמן, והוא גורם לכאב רב, קודם כל לך, וכנראה גם לאחרים. אני מבינה שיש לך הרבה כעסים, ושלא בא לך להיות זו שמוותרת, כמו אמא שלך אולי, ושיותר מהכל היית רוצה לראות אותה עומדת פעם אחת לצידך. יכול להיות שיהיה עלייך למצוא דרך להשלים עם זה שאולי זה כבר לא יקרה. אולי יש לאמא דרך לא כל כך מוצלחת לחלק את הנתינה שלה בין ילדיה, מסיבותיה שלה, וכל מה שלך נותר לעשות הוא להתגבר על הכאב בכוחות עצמך. טוב שכתבת את המכתב, אני בטוחה שזה עזר לך לפרוק את רגשותייך. יכול שיהיה לך טוב גם ללכת לטיפול משל עצמך, לברר בתוכו מה את מרגישה וכיצד השפיעה הדינמיקה המשפחתית שגדלת בתוכה (כולל היחסים שלך עם אמך) על איך שאת היום מתפקדת כאדם בוגר. נשמע לי שיש שם הרבה תחושות שהיה ראוי להתייחס אליהן באופן מעמיק.