עזרה בבקשה

שלום ענבל, אני דניאל נערה בת 17 וחצי,אני לומדת בכיתה יב, לפני שנה וחצי אחותי ובעלה החליטו לעבור לגור איתנו עם שני ילדיה הקטנים בני חצי שנה ושנה וחצי (לפני שנה וחצי) גם אחותי השניה עם בעלה וילדה וגם אחותי שהיא סטודנטית גרה בבית, אפשר להבין שאני הקטנה בבית. כשהייתי בכיתה ח' אחותי התחתנה ואז נכנסה להריון ואז אחותי השניה התחתנה וגם היא נכנסה להיריון הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם, זה הדרדר בהדרגה. אומרים שמי שבפסגה סופו ליפול, יותר קשה להישאר בפסגה מאשר לעלות אליה, לצערי, אני מאמינה לכך. כשאחותי החליטה לעבור לגור איתנו אני הסכמתי חשבתי שזה יהיה הדבר הכי כיף בעולם כל האחיות שלי גרות איתי אני אראה את אחיינים שלי כל יום, אני מסתדרת עם הגייסים שלי ואין מי שיהרוס לי את השמחה. אחרי שהם עברו עם התחלתי לאבד את עצמי, אני גרה עם 11 נפשות בבית של חמישה חדרים עם מקלחת אחת!!! פרטיות כבר לא היה לי, שקט הפכה להיות מילה גסה שינויים במצי רוח לתקופות קרובות והוסיף ואומר דיכאון של חודשיים. עברה שנה וחצי מאז הייתי תלמידה מצטיינת, ב5 יחידות מתמתיקה ואנגלית וירדתי ב 4 בשניהם, בפיזיקה, כלכה וסוציולוגיה הציונים שלי ירדו. במשך החופש על מנת לצאת מהבית עבדתי במלצרות חסכתי 20000 שקל והוצאתי רישיון נהיגה שמתי את השאר בתוכנית חיסכון שיהיה לי בצבא. אני לא כותבת במטרה להשתחצן עכשיו אני כבר לא מסוגלת לעבו, לא מסוגלת להתרכז, איבדתי קשר עם חברות, אני לא מדברת עם אף אחד מהמשפחה שלי למעט אחותי, שאם היא לא הייתה אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה... שקלתי אפילו להתאבד היו לי שבועות שלא הייתי הולכת לבי"ס לא יצאתי מהחדר, אני כל הזמן עצבנית וכשמעירים אני מתחילה לריב להתעצבן לבכות ולהיות בדיכאון כמה ימים, עם זאת הנתונים הצבאיים שלי מאוד גבוהים וכנראה אלך לעתודה או תפקיד מובחר בצבא. אני לא רוצה לאבד את המשפחה שלי רבתי עם כולם ואף אחד לא מדבר איתי כבר תקופה, יש לי מספיק כסף להשכיר דירה עד הגיוס אבל אני יודעת שאם אעשה צעד זה ארחיק את המשפחה שלי ממני לתמיד. בבקשה תעזרי לי אני כבר אובדת עצות...!! בבקשה כיתבי את דעתך אשמח לשמוע לעצותייך

בת אבודה יקרה, באמת כואב לשמוע על התנאים שנאלצת להיות בהם, דווקא בשנים בהם היית אמורה הכי לשפוח ולהכין את הקרקע לקראת עתידך. נשמע לי שאת נערה מוכשרת, ואני מאוד שמחה שהצבא יכל לראות זאת. אל תתייאשי, נשמע לי שבקרוב, עם הגיוס, המצב יהיה הרבה יותר טוב. נשמ לי שאת מאוד לבד, ושאת זקוקה לתמיכה. פני לעזרה מקצועית, לטיפול דרך קופת חולים (טיפול מסובסד). נראה לי שלאור המצוקה שאת מתארת זו תהיה הדרך הכי טובה לנצל חלק מהכסף שחסכת. לגבי הרצון להתאבד שהזכרת- אני מקווה מאוד שזה מאחורייך. כמו שאמרתי- את בחורה עם כוחות ועם הרהב כישרון, אל תזרקי את זה. אני חושבת שחשוב מאוד שתשתפי את אחותך או אדם קרוב אחר, שידע עד כמה את סובלת. ואם את מגיעה למחשבות קיצוניות כאלו, פני לער"ן -מוקד תמיכה טלפוני למצבי מצוקה נפשיים. הם ידריכו אותך.

המחשבות על ההתאבדות עברו לי מזמן, אני לא ניגשת לעזרה מקצועית כי אני יודעת שזה יכול לשמש נגדי בעתיד. אני חווה סערת רגשות שלא נפסקת כבר שנתיים די התרגלתי לרעיון אבל אני אופטימית, כרגע אני נרשמת לעתודה וכנראה אתחיל אותה שנה הבאה, אני מודה לך על התגובה היא מאוד חיזקה אותי. הבנאדם היחידי שאני סומכת עליו הוא עצמי אני מפדבקת את עצמי, זה משחק לטובתי בזמן כזה חשוב. בנוסף, נרשמתי לפסיכומטרי שקרוב לוודאי אעשה באפריל. אני מודה לך מאוד, זה נחמד לדעת שיש עם מי לדבר בלי להזדהות בחודש האחרון חידשתי את הקשר עם חברות שלי, וכבר יש לי חודש חבר זה די מרגיע אותי למרות שחוץ מהחברות שליי אני עדיין לא מסוגלת לספר לאף אחד במשפחה. תודה רבה לך, ממעריצה.