שאלה

ערב טוב, יש לי שאלה קצת מופשטת אבל אני מאוד אשמח אם תוכל לעזור לי לברר את העניין עם עצמי. אני מאוד לא אוהבת כשקוראים לי בשמי, זה מביך אותי לפעמים זה אפילו גורם לי הסמיק או להיכנס למעין מגננה, כמובן שלא כלפי חוץ. אני גם עצמי לא אוהבת לומר את שמי או את שמם של אנשים הקרובים לי כמו אחותי או בן זוגי או כשאחרים אומרים את שמם. ואני תוהה למה זה? לי זה דווקא כן איכשהו מתקשר עם פרפקציוניזם שהרי הוא בסה"כ מסכה שנועדה להגן על עצמנו מפני הזולת לא? או שכולם מרגישים ככה בעצם?

שלום אנה, שמו הפרטי של האדם הוא חלק מזהותו. כמובן אינני מכיר אותך כדי לבדוק את השערתי, אך לי אישית הרתיעה שלך משימוש בשמות הפרטיים שלך ושל מקורבייך נשמעת כצורך בהתרחקות או ביחסים פורמאליים יותר (כמו, למשל, שבאירופה ובארה"ב יקראו לי בדרך כלל ד"ר רובינשטיין ובארץ גידי). מתיאור תגובותייך הפנימיות לקריאה בשמך הפרטי מצטיירת אצלי תמונה של ביישנות וחרדה חברתית, כאילו את חוששת שקל מאוד לחדור למרחב האישי-פרטי שלך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

רק לצורך הבהרה אני ממש לא שואפת לפורמאליות, אין לי בעיה עם שמות חיבה או אפילו סתם "את" רק הצליל של השם שלי נהגה מפריע לי, כאילו שאני מרגישה שנתפסתי או ,"עלו עלי" אפילו קצת תחושת בעילה (בהגזמה פראית כמובן), בכל אופן כן, כנראה סתם חרדה חברתית כלשהי. היה לי פעם חבר שהיה קורא לי סכיזואידית..