התמודדות עם הורי

גידי שלום, אני בחורה בת 27 עומדת להתחתן, אך כל נושא החתונה הופך לסיוט אחד גדול . ההורים שלי גרושים מזה 15 שנה ,אבא שלי התחתן ותחיל פרק ב' בחיים .,הסיבה לגירושים הייתה כי אמא שלי לוקה בהפרעת אישיות OCD ,כל החיים אני ואחיותי סבלנו מההפרעה שלה ויחד עם זאת התווסף נושא הגירושים שהיו קשים עבורינו. כל ההזמן אמא שלי הייתה מסיטה אותנו מאבא שלי , היו תקופות של נתק מוחלט ממנו דבר אשר השפיע עלינו מבחינת הביטחון העצמי והמסוגלות שאי פעם מישהו יואהב אותנו . היום אחרי שלמדתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות (שעזר לי מאוד לעשות אצלי סדר בחיים ) ואחרי פגישות עם פסיכולוג מצאתי את השקט שלי השלמתי עם הגירושים של הורי , עם ההפרעה שלי אמא שלי וכבר אני לא נכנסת ביניהם .סוף סוף מצאתי את הבן זוג שאיתו אני מוכנה להקיים משפחה משלי אך מסתבר שהתסכולים של הורי לא מרפים. אמא שלי מאיימת לא לבוא לחתונה שלי במידה ואני יזמין את הבת זוג של אבא שלי (שדרך אגב אני ביחסים מאוד טובים איתה ) , אבא שלי איים שלא ידבר עם אמא שלי ויעשה לה פרצופים בחתונה שלי בנוסף לזה היא גם אמרה שלי שלברית או לבריתה היא גם לא תגיע בקיצור הוציאו לי את כל החשק לבנות לעצמי את החיים שלי . אשמח עם תיעץ לי כיצד להתמודד עם הורי , אחרי שנים שסבלתי איתם זה נראה ששוב הם עושים זאת "ומנסים להרוס". חשוב לי לציין שדברתי איתם אין ספור ושום דבר לא עוזר

שלום שושי, ליבי-ליבי עלייך שאת צריכה להיות ההורה של הורייך גם ביום חתונתך שאמור להיות יום משמח. יחד עם זאת, כמי שמלווה גם את מטופליי (ואחרים) ביום כלולותיהם, אולי ינחם אותך לדעת שגם בלי OCD ובלי גירושין, לא קלים הם חייהם של רבים מהזוגות הצעירים הנישאים מסיבות דומות לאלו שאת מתארת. לא הבנתי מהודעתך האם את עדיין נמצאת בטיפול פסיכולוגי. אם כן, זה המקום לעשות סדר גם בסוגייה לא פשוטה זו. אם לא, מומלץ מאוד לחזור לכמה שיחות לפסיכולוג שמכיר אותך ועזר לך. אמנם זה מצב לחץ חיובי אך בכל זאת מצב לחץ. באופן כללי - וזה גם מתקשר לנושא הפורום הזה (פרפקציוניזם במיוחד כלפי הסביבה והזולת)- אין דרך לרצות את כולם. אולי זו ההזדמנות לחגוג גם את עצמאותך ונפרדותך מהורייך ו"לשים פס" באופן חגיגי. את כמובן תזמיני את כולם, בנימוס רב, להזמנות של הורייך, תוכלי לצרף בקשה בכתב-יד ובקיצור, שאת מקווה שניתן לסמוך עליהם שיתעלו מעל עצמם ולא יפגעו בשמחתך (או כל משפט שאת והפסיכולוג שלך תחשבו למתאים, אם בכלל) - והשאר ממש, אבל ממש, אינו תלוי בך. אם הורייך יתנהגו יפה, הרווחת (והם בהחלט עשויים להפתיע) ואם לא, זה לא יהיה דבר חדש, סביר להניח שרבים מחברייך ומבני המשפחה האחרים מודעים למצב, נסי להיתמך בבן זוגך ובהם, לא אחת אנשים אחרים, ולא הורינו הביולוגיים, ממלאים תפקיד הורי כלפינו בעיקר בעיתות לחץ. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il