אשמח אם תוכלו לענות לי

1. אני מתלבטת אם לצאת עם מישהו בריא ואח"כ איך לספר לו על המחלה ואחרי כמה זמן לספר לו? כי אני יודעת שיש סטיגמה (אחרי שסיפרתי לידיד טוב שלי, הוא ביקר אותי פעמיים כשהייתי בבית חולים ואז ניתק כל קשר איתי ואפילו לא ברך אותי ביום הולדת) או לצאת עם מישהו חולה כמוני ואז יכול להיות שהילדים יהיו חולים ואם כן לצאת עם מישהו חולה אז איך להכיר אותו? 2. האם כשאני אפנה לפקיד שיקום ויתנו לי חונכת וסיוע בשכר לימודים יוודע לאוניברסיטה שבה אני לומדת אודות מחלתי? 3. מהי התרופה קלופיקסול דפו-האם תוכל לתת לי מידע מפורט עליה ועל תופעות הלוואי שלה? האם היא פוגעת בזיכרון? יכול להיות שתחושת נימול בידיים וברגליים היא כתוצאה מהתרופה? 4. אני ממש מתביישת במחלה. מה ניתן לעשות? 5. האם קיים ייעוץ לימודי לחולים במחלה הזו ואם כן למי לפנות? תודה רבה לכם מקרב לב!!!

היי רונית, בתור מתמודדת אני הייתי רוצה להגיד לך ש: 1. את לא צריכה להתבייש במחלה. מי שצריך להתבייש זה מי שיוצר את הסטיגמה ומי שניזון ממנה! אני לא יודעת מאיפה אבל בקרב הרבה אנשים מחלת נפש נקשרת "קשר הדוק" עם אלימות. הרבה פעמים יוצא לי לשמוע: "חולה נפש תקף, אנס, רצח". רציתי שתדעי שנערך מחקר בארצות הברית שעקב אחרי 20,000 מתמודדים (ככה אני מכנה אותנו) במשך שנה וחצי מתום האישפוז, הראה שרק 30 מהם חזרו לבתי סוהר בגלל אלימות. וגם זה אז היו להם הרשעות קודמות. 2. האם יש לך קצבת נכות? האם יש לך אחוזי נכות רפואיים? 3. אם יש לך אחוזי נכות רפואיים של 40% נפשי, את זכאית לבקש השכלה נתמכת בסל שיקום. 4. לדעתי לא צריך לעניין את האוניברסיטה מה בדיוק עברת וכו'. אבל יכול להיות שבמקצועות טיפוליים יכולה להיות בעיה. 5. יש תוכנית שנקראת מעברים (לימודי מקצוע) בבית לוינשטיין. גם באוניברסיטאות יש ייעוצים כאלה ומחלקות מיוחדות לאנשים עם צרכים מיוחדים. מקווה שעניתי (על התרופות אני לא בדיוק יודעת. מי שהתנסה שיענה)

טוב מאוד שאת מודעת לזה שאת מתביישת במחלה זה מראה שאת מתפקדת ויודעת על מה לשים את האצבע...הפיתרון בלהתגבר על הבושה זה לדבר על זה עם איש מקצוע אני הייתי מעדיף פסיכולוג אבל כל אחד ומה שמתאים לו, וברור שסטודנט לעבודה סוציאלית לא יעשה את העבודה- כל מה שמציעים לך במסגרות השיקומיות השונות, מינימום פסיכותראפיסט. דבר שני למה שלא תצאי עם מישהו בריא?!? הרי אם אתם אוהבים אחד את השני הגיוני שתהיו ביחד, אני אישית לא דוגל להתחתן עם מישהי שהיא חולה אלא אם כן אני לא רוצה ילדים שזה אפשרי אבל אני מאוד רוצה ילדים תמיד הייתי כזה, את יודעת שמבחינת סטטיסטיקה ההבדלים הם עצומים. דבר שלישי ואחרון במקרה שאת רוצה עזרה בלימודים אם כספית ואם בייעוץ את יכולה לפנות לביטוח לאומי, שם הם אחרי קורס של 3-4 חודשים במקרה שאת נמצאת מתאימה הם נותנים לך מלגה לכל סוג של לימודים שתרצי אם מקצועי ואם באקדמיה הם מעדיפים שתתחילי עם קורס מקצועי מסיבות שונות אל תקשיבי להם אם מה שאת רוצה זה תואר, השלב הכי התחלתי הוא מציאת מקום עבודה מבלי מלגה שזה בעצם הרמה הכי נמוכה והם נותנים לרוב האנשים לפחות קורס מקצועי. הקורס של ביטוח לאומי ושל משרד הבריאות נמצא או בראשון(אפיק) או בחיפה(פל"א)- ככה הם נקראים, שם הם נותנים ייעוץ והכוונה וגם מלגות אז אם את לא נגד בלקבל עזרה כזאת אז זה אופציה מבחינתך.

שלום. קיבלת תשובות מצויינות ממשתתפי הפורום. הזוית שלי: 1) לא צריכה להיות בעיה בלצאת עם מישהו שאינו מתמודד. כן צריכים להיות פתוחים וכנים בכל מערכת יחסים, וזה כולל מערכות יחסים בין מי שמוגדר "מתמודד" ובין מי שהוא לא. בכל מקרה צריך לזכור שכל מתמודד הוא בראש ובראשונה אדם ככל האדם עם רצונות, תקוות, אכזבות ואהבות והוא לא "אבחנה". אם נמצאים במעקב מסודר אפשר בד"כ לתפקד, לעבוד, להקים משפחה ועוד. עכשיו מתי להגיד, איך להגיד - זה כבר תלוי בך במסגרת הדינאמיקה הזוגית שנוצרת ביניכם. 2) על המצב הבריאותי (בין אם נפשי ובין אם גופני) יש חסיון רפואי בתוקף חוק זכויות החולה. מכאן שלמוסד הלימודים אין זכות לבקש מידע ואין הם יכולים לקבל מידע. (המקרים היחידים בהם יש מסירת מידע לגורמים חיצוניים - למשרד התחבורה באם יש לרופא חשש שמא יש סבכנה בנהיגה ולמשרד הפנים בעניין של אחזקת נשק). 3) קלופיקסול דיפו היא תרופה נוגדת פסיכוזה מדור ראשון שניתנת כזריקה בד"כ פעם בשבועיים. לגבי תופעות לוואי זה משתנה באדם לאדם, לעיתים אין תופעות לוואי בכלל. באופן כללי תופעות הלוואי האפשרויות כוללת בין השאר קשיון שרירים, איטיות, רעד, השמנה, הפרעות במחזור ועוד. במקרה שיש תופעות לוואי יש לפנות לרופא אז ניתן לשקול שינוי מינון, הוספת תכשיר נגד תופעות לוואי או החלפה לתכשיר אחר (בד"כ מדור שני). 4) אין מה להתבייש. גם לא צריך לקרוא לזה "מחלה". זו התמודדות עם תסמינים נפשיים מסויימים שיש להם מענה טיפולי ושיקומי. למי לפנות - לרופא המטפל, לעו"ס, לפסיכולוג (דרך המרפאה הציבורית או באופן פרטי). כמו כן יש מסגרות רבות בקהילה כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד שגם יכולים לתת תמיכה בנושא. 5) כן יש. תפני לעובד/ת סוציאלי/ת לקבל פרטים. בברכה, ד"ר אהוד ססר