בעיה

בוקר טוב בתקופה האחרונה בייחוד לאחר שהתחתנתי ממש נמאס לי להיות עם אנשים...אני מרגישה שכולם משעממים אותי שלא מדברים על אותו גל מחשבה שלי.להתחתן היה עבורי אילוץ.כמה שלא רציתי בסוף הגעתי לשם מסיבות טכניות גרידא.נשמע מאוד עצוב אבל זה בדיוק כך.למרות שהבחירה מוצלחת מהבחינה של מה חשוב למצוא בגבר... הקלישאה של המבין..המפנק...הטוב. כ"כ מאוסה עליי דרך החיים.והכל התפוצץ לי בפרצוף אחרי החתונה. הייתי פקעת עצבים...ונראה לי שבגלל שכ"כ לא רציתי וכביכול "נשברתי" לאור הלחצים החברתיים אז אני נגעלת ומוחה כלפי כולם. מאוד קשה להיות עם כעס פנימי כל הזמן.ריקנות אינסופית. נוצר לי חלל שאנלא יודעת כיצד למלאו. אם בעבודה..אם בזוגיות..אם בכלל. אנלא יודעת אם אי פעם אוכל לחיות בשלווה עם עצמי. אני מוצאת עצמי מהרהרת כמה הכל שחור ומגעיל. אם כעת אני מרגישה כך כלפי אנשים אז איך אוכל להיות במסגרת יציבה בעבודה?? אני שונאת שונאת טיפשות...ותמיד מרגישה כרואה מעבר וזה מקשה עליי. לא נוח לי להיות חסרת סבלנות בבית כי "לא מגיע" לבעל שלי.הוא מאוד משתדל. אני מרגישה שכל חיי הייתי מבולבלת מבחינת מה אני רוצה כי לא באמת עשיתי דברים שרציתי אלא הרגשתי כמעבירה את הזמן בחיים האלו...דמות חיצונית לגופי שמנהלת חיים דוחים כשהאמת אמורה להופיע מתישהוא אבל מבינה שזה בולשיט כי הזמן עובר ולבחירות שלי עד כה יש מחיר כבד וזה הייאוש שתופס אותי בחוזקה לאחרונה. נדמה לי שמאז ומתמיד חייתי בשקר עם עצמי.רציתי להתקדם להצליח ובשל הפחד הייתי מתרצת את זה "כלא באמת רוצה". איך אפשר בינתיים לשים קצת שקט לחיי המבולבלים. בשל הבלגן הזה עזבתי עבודה ועכשיו איני יודעת כיצד להמשיך. האם אצליח בכלל? כיצד אתקיים כלכלית? לא אוהבת שינויים מפחדת מהם כמו אש ולכן תמיד תקועה עם דברים שלא מקבלת ולא עושה דבר לשנותם!!! מאז ומתמיד!! קשר לא אמיתי...עבודה שאינה מתאימה לכישוריי...חתונה ממניע סתמי... הכל סתם..סתם... נשמע כבחורה טיפשה שלא יודעת לקבל החלטות ומאוד מבולבלת אבל ללא שליטה. יש לציין...שפעם אחת אהבתי באמת ומאז נראה לי שהכל התהפך לי. יתכן ואהבה משאירה חותם כזה עצום?? נגמרה באסון נפשי וגופני. למרות היותה בגיל 18?? או שאני מנסה שוב לקשר מאורעות לאישיותי הבעייתי ובעצם זו אני וזהו?? אני נסה להסביר גורם לבעייה וכמובן שתמליץ על טיפול. אשמח לדעת איזה פסיכולוג יוכל להתאים לטיפול בבעיה מעין זה. מה משך הטיפול הממוצע?? ושוב...קצת אור על בעייתי בהמשך לדברים המתוארים.

שלום לימור, מתיאורייך עולה שאת סובל מדימוי עצמי נמוך ומדיכאון, אשר צובעים בשחור את אופן הסתכלותך על החיים. את גם מרבה להשליך את מצוקותייך הפנימיות על העולם הסובב אותך ולראות בבן זוגך, במקום עבודתך ועוד אנשים משעממים. יכול להיות שחלק מהדברים נכון ודורש שינוי, אך לא זה הזמן לערוך את השינוי, כל עוד את מדוכאת. אפשר בהחלט לעזור לך ע"י טיפול פסיכולוגי (אולי בליווי טיפול תרופתי?) תחילה ע"י גישה התנהגותית-קוגניטיבית ובהמשך ע"י גישה פסיכודינאמית (המבוססת על עקרונות הפסיכואנאליזה) שמתאימה יותר לשלבי היציאה מהדיכאון. רוב המטפלים כיום מכירים היטב את שתי הגישות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org