קטע שכתבתי- מוקדש לאלו שאיבדו תקווה...

בחרתי לחיות / תקווה דיברתי היום אל מלאך המוות. סיפרתי לו כמה רע לי, כמה אני בודדה. אמרתי לו שאני לא מוצאת כל סיבה שפויה לחיות. לחשתי באוזנו הקרה כקרח שהלילה אני אצטרף אליו. הלילה אני אהיה איתו. אהיה אחד מנתיניו. אהיה הוא. שדה פורח. ים שקט. שמי התכלת. שמש מחממת. ולאן נעלמו להם הרון, התקווה והאור? התעוורתי. מוזיקה. הרבה מוזיקה טובה. וגם ציוץ הציפורים. ובי לא נותרה כל תקווה. התחרשתי. בקצה התהום הוא חיכה לי. ציפה בסבלנות לכך שאתאבד ואהיה שלו לעולמים. כבר כמעט הייתי שם. הייתי כה קרובה. וברגע אחד הכל השתנה. ראיתי ושמעתי הכל בבת אחת. במיוחד הרגשתי. הרגשתי חיה. גיליתי שוב את עוצמתם ויופיים של החיים. האור חדר לתוכי וחייט מחדש את לבי. שבתי להאמין. שבתי לקוות. הפחד ברח ונעלם כלא היה. הייתי שוב אני. בחרתי לחיות. מלאך המוות נכשל במערכה. אני ניצחתי. עכשיו אני רק צריכה לנצח בקרב.

שלום BAF, למרות מה שכתבתי על דליה רביקוביץ', אני מאחל לך שתמיד מלאך המוות ייכשל ואת תנצחי במערכה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org