חלומות של חושך ואור

שלום לכם, משתתפי פורום פסיכותרפיה, אנו, מטפלי וחוקרי הנפש, המורגלים למנוע התאבדות, רואים בה את שיאה של תוקפנות האדם כלפי עצמו. אנו רגילים לראות בה חולשה, כישלון בהתמודדות עם מהמורות החיים. הלילה הזה שמה קץ לחייה המשוררת דליה רביקוביץ'. לי אישית קשה לראות בדיכאונותיה ובניסיונות ההתאבדות שלה חולשה. במשך כל חייה הצליחה לגייס את כישרונה המופלא כדי לעדן את התוקפנות שלה כלפי עצמה והלילה הזה הייתה לה עדנה ובא הקץ לייסוריה. "...ואני, שיצאה אחריה נפשי, נעזבתי לי עם האנקור" (מתוך "חלומות של חושך ואור". לילה לא שקט. שלכם, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

צר לי על דליה רביקוביץ' - ואכן הכאב שלה נשמע בדרך בה כתבה. אך האם זו לא כניעה לחולשה? היא עידנה את תוקפנותה כלפי עצמה כל חייה דרך הכתיבה, אבל סיימה את חייה בתוקפנות עצמית - שאין ממנה דרך חזרה. היא כנראה נגאלה מיסוריה. אבל מדוע התאבדות זו שונה מכל התאבדות אחרת? מתארת לעצמי שרוב המתאבדים מנסים לשים קץ ליסוריהם במעשה התוקפנות העצמית. חבל לי שלא זכתה לשנים של שקט, לשלוה. וזה גם קצת מפחיד. אדם יכול להתמודד כל חייו עם קושי, עם דיכאון, לא למצוא את השביל אל האור, אל השלווה, ואז מסיים את חייו מאותו מקום של קושי, יאוש, וויתור על המשך ההתמודדות. יהי זכרה ברוך!

דליה רביקוביץ' הייתה אשה מדהימה, עם נפש גדולה, ההתאבדות שלה נראית בעיני כהחלטה שקולה, שאמנם ללא ספק באה מתוך כאב גדול וחוסר אונים, אבל אני מסכימה איתך שלא מתוך חולשה. יהיה זכרה ברוך גאווה/ דליה רביקוביץ' אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים. אפי

כל אדם שמתאבד, מתאבד מתוך סבל ומכאוב אדם שטוב לו לא מתאבד. מדוע ההתאבדות שלה מתקבלת כלגיטימית, בגלל פרסומה הרב?! בגלל שיריה היפים?! בלי קשר למחלה שלה, בראיון שקראתי שהיא נתנה לפני כמה שנים היא ספרה על נסיונות ההתאבדות שלה, שנמנעו ברגע האחרון. אני לא דנה אותה , אני רק לא מבינה מדוע אתם מתייחסים אליה אחרת מהאחרים. ברור שהבאב גדול יותר כי גם מי שלא הכיר אותה באופן אישי נהנה ממשורת דגולה זו. אבל יתכן שכל מי שמתאבד מתאבד לא מתוך חולשה! הרי להתאבד זה דבר מפחיד וכל המתאבדים התגברו על זה.ואולי אנחנו החיים פחדנים? ואנשים אחרים שכשרונם מתבטא בתחומים אחרים לא בכתיבה שהתאבדו, בטוח שגם הם במרוצת הדרך עדנו את עצמם ולכן לגיב כל המתאבדים לא ניתן לראות בהם חולשה וכד' גם אם הם לא מפורסמים.

חברה שלה שהיא זאת שמצאה אותה אמרה שהיא תמיד רצתה להינצל - רק שהפעם לא הצליחה. כמה עצוב לחשוב שיכול להיות שהיא לא באמת רצתה למות