דמיון או מציאות. (יכול להיות)

היי תודה רבה על ההתיחסות. אז ככה אחרי שיחה של שעה. עליתי במינון של הסרוקסט ל-20 במקום 10 מ"ל. הוא אמר שאין לי מחלת נפש אבל אני סובלת מבעיה באישיות, הוא הסביר מה זה אבל עד עכשיו לא נראה לי שאני יודעת מה זה בדיוק. הוא אמר שהוא ידבר עם המטפל שלי וגם לגבי, המשך, סוג, הטיפול. נראה לי שהיתה בינינו כימיה מכל הבחינות אני לא יודעת אם זה רק הדמיון שלי המופרז או שזה באמת קרה. הרגשתי מן משיכה כלפיו, והוא הסתכל עלי בעינים חודרניות, מעניין אם לכולם הוא מסתכל ככה . לא חשוב רק רציתי לעדכן. (אני מקווה שלא צצו לי מחשבות התאהבות בו). ושוב תודה.

שלום עדי, ראשית, אני שמח לשמוע שעשית מעשה וכתוצאה ממנו גם הטיפול התרופתי השתנה ואולי גם יכול שינוי בסטינג של הטיפול. למרות הדיכאון שאת מתארת, בהחלט ניכר שאת עושה דברים וזה מצוין. צעד כזה חייב יוזמה רבה מצדך וזו מצויה, מסתבר. שנית, התאהבות של מטופלים במטפליהם היא תופעה מוכרת. אמנם במקרה זה מדובר "רק" בפסיכיאטר שאחראי על הטיפול התרופתי שלך ואינך נמצאת אצלו בשיחות סדירות, אחרת בהחלט היה כדאי לדבר איתו על הדברים, אך עצם המצב הטיפולי יוצר היררכייה של עוזר ונעזר והעובדה שבידי הפסיכיאטר הכלים לעזור לך, והוא אף עושה כן, ובהתחשב בעובדה שהוא גבר ואת אישה, כל אלה בהחלט יוצרים קרקע פורייה לפנטזיות התאהבות, שהן אמנם אינן ניתנות למימוש אך הן אנושיות מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין