רגשות מאוד שליליים להוריי! עזרה....

היי. את ההורים שלי אף פעם לא הבנתי מי יודע מה , את התנהגותם , ההתנהלות בבית , היחסים ביניהם ובכלל , הכל. לאורך השנים , עם כעסים לפעמים אבל איך שהוא שמרתי על קשר ( אולי צבוע , אולי בלי ברירה , מאולץ משהו) , וככה ניסיתי לעגל פינות , ולנסות להביון , לסלוח , וככה להמשיך הלאה. היום אין לי יותר כח להתאמצות הזו. אני ממש לא רוצה לראות אותם , נשבר לי. ככל שאני רואה אותם פחות ככה יותר טוב לי בחיים בתקופה הזו של ה "ניתוק" , יוצא לי לחשוב , ולהיזכר בכל מה שגרם לי להגיע למצב כזה (לא עונה להם , מתחמקת , מעליבה ולא נפגשת) , ואני פשוט לא מפסיקה למצוא סיבות! הכל עולה לי , אני מרגישה שאין לי מקום לסלוח יותר או להביון ואני כל היום עם האנרגיות האלה! הייתי רוצה להעזר במשהו כדי להשלים עם המצב(עד כמה שאפשר) , ןלחשוב על דברים אחרים. מקווה להתיחסותך בקרוב. תודה.

שלום יוני, את לא כותבת בת כמה את ועד איזה גיל ניסית איך שהוא להסתדר עם הורייך, אינפורמציה שמן הסתם, יש לה חשיבות. יחד עם זאת, נראה לי חשוב שתנסי ללבן את היחסים הקשים שאת מתארת במסגרת ייעוץ מקצועי פנים אל פנים. ההורים שלנו אינם עוד זוג אנשים מבוגרים שאנו פוגשים ומסתדרים או לא מסתדרים איתם. המשקעים של היחסים איתם רודפים אותנו כל חיינו, וברוב המקרים גם הרבה זמן לאחר מותם. הם צובעים ומעצבים יחסים אחרים שלנו עם מבוגרים אחרים, עם דמויות סמכות, עם בני זוג ועוד. גם מטען האשמה שעלול לפרוץ לאחר מותם, או בהגיעם בשיבה טובה, לגיל שתצטרכי לטפל בהם ולסעוד אותם הוא שיקול שכדאי לתת עליו את הדעת. יכול להיות שמשהו מהפוטנציאל הזה של האשמה הוא שהניע אותך לפנות עם השאלה לפורום הזה ואין לי אלא לעודד אותך לראות בפנייה זו צעד ראשון לקראת פנייה לטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org