איך יודעים?

לד"ר רובינשטיין שלום. אני סטודנטית לפסיכולוגיה (חוג לאחר תואר) לקראת סיום ומתכננת שנה הבאה לנסות ולהרשם ללימודי הפסיכולוגיה הקלינית. לאחרונה יצא לי לדבר עם הרבה מכרים שהתקבלו ללמודי הפסיכולוגיה הקלינית, אך בשלב מסוים החליטו שהמקצוע איננו מתאים להם ועזבו (כל אחד בשלב אחר, אבל לרוב בשלב כלשהו של ההתמחות) אני בשנים האחרונות, ובעקבות טיפול אישי, חושבת שלהיות מטפלת זה מה שאני הכי רוצה, אבל גם אילו שדיברתי איתם טענו שהיו משוכנעים מאד שזה מה שהם רוצים אבל אי אפשר לדעת איך זה עד שלא מגיעים לתואר שני ולעיתים אף לא עד שמגיעים להתמחות. אני מאד חוששת מהסיפורים הנ"ל ורציתי לדעת איך אני יכולה להיות משוכנעת שזהו המקצוע המתאים לי? בתודה מראש רונית.

שלום רונית, אני באמת חושב שההתנסות בהכשרה המקצועית, בהדרכה ובמידה מסוימת גם בלימודים התיאורטיים, חשובה מאוד לקבלת החלטה על התאמה. ראשית, לפנייך התמודדות לא קלה עם התחרות העצומה שבקבלה למגמה הקלינית, אליה את בוודאי מודעת. אם כרגע את מרגישה שאת רוצה מאוד להיות מטפלת, לא הייתי נלחם בהרגשה זו. נדמה לי חלק מהחששות נובע, אולי, מכך שהמוטיבציה להיות מטפלת נבנתה על ניסונך כמטופלת ואין בכך שום פסול: זו מוטיבציה מוכרת מאוד ולפעמים היא עדיפה על מי שמתחיל ללמוד בלי להיות בטיפול, כי זה מאפשר להכיר את הסיטואציה משני צידי המתרס, והיא מהווה את הגורם המניע לגבי חלק גדול מהמטפלים לבחור במקצוע. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין