מודעות נמוכה

שלום, אז ככה מעבר לבעיות האחרות שאיתם אני מתמודד ישנה הרגשה שאיתי המון זמן, מאז שאני זוכר את עצמי. ההרגשה היא שהמודע שלי , האני שבי, הוא מאוד מוחלש וכאילו כל החוויות שאני עובר עוקפות את המודעות שבי ונעשות בצורה מכנית. מעיין טייס אוטומטי שכזה.. אני מתקשה גם להתרגש, כאילו שאני לא חיי את החיים אלא מגיב להם. אני מרגיש גם שהחושים שלי לא מפוקסים, בעיקר ראייה למרות שזה גם כל השאר. זאת אומרת אני רואה אבל כאילו זה לא מגיע לתודעה אלא למקום אחר. אני רק רוצה להגיד שאני בטיפול פסיכולוגי כבר כמעט שנה ושזה בהחלט שיפר את המצב הזה אבל בכל זאת עד גבול מסויים.. האם זה כך אצל כולם? עוד דבר, כשהייתי בצבא הרופא הכללי אמר לי שכנראה שיש לי הפרעת קשב, לעומת זאת כשהתיעצתי עם המטפלת שלי היא אמרה שלדעתה אין לי שום בעיה כזאת.. בנוסף אני רוצה להוסיף שבלימודים לא היו לי בעיות יוצאות דופן, אומנם לא הייתי מצטיין אבל גם לא מתחת לממוצע. אשמח לקבל ממך תגובה, ד"ר רובינשטיין

שלום לך, השינוי בטיפול פסיכולוגי הוא אכן שינוי איטי והדרגתי עם תקופות של חוסר שינוי. הפרעת קשב ניתנת לאבחון מדויק יותר מאשר התרשמות של רופא כזה או מטפלת כזו במכונים העוסקים בכך ומסוגלים לתת תשובה חד-משמעית ובמידת הצורך להציע טיפול (בעיקר תרופתי). מעבר לכך, אינני מכיר מספיק את פרטי המקרה (גיל, תעסוקה, צורת מגורים, קשרים), כך שזה כל מה שאוכל לומר בתגובה לפנייתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

עד כה מה שתיארתי אומר משהו מבחינתך? בקשר לפרטים שהזכרת - אני בן 21, לפני שבוע השתחררתי מהצבא ולכן עדיין אין לי תעסוקה כל שהיא, אני חיי עם ההורים נכון לעכשיו ומחינת קשרים חברתיים יש לי לא מעט חברים.. האם לדעתך זה מוביל להפרעת קשב? כי מה שאני הבנתי מהפסיכולוגית שלי הוא שזהו מצב של הסתגרות (אני גם חולם הרבה בהקיץ, הרבה) שנמשכת מאז ומתמיד.. עוד הייתי מוסיף שלהגדרתי הבית שלי הוא מקום מלא לחץ, לדעתי כי הורי הם אנשים לחוצים מטבעם.. הייתי רוצה מאוד לשמוע מה אתה חושב על זה.. תודה