פרידה

אני כל כך עצובה, הלב שלי בוכהההה. חזרתי כרגע מפגישה עם הפסיכולוגית, בדרך חזרה, חמש דקות אחרי סיום הפגישה, השארתי לה הודעה במשיבון שאני יותר לא מגיעה. לצערי! בעבר היא הייתה עובדת בעיר שלי, והיום בעיר אחרת, ולסוע עד אליה כל כך קשה לי, ויש לי ילדים קטנטנים. ועד שאני מגיעה אליה, אני מרגישה החמצה, אני מרגישה שאני לא יכולה להביא בפניה צדדים כואבים, כל השבוע אני עם גוש בגרון, מועקה ועצב, וכשאני נפגשת איתה, אין כלום, כאילו מתאמצת לדבר .. ואני כבר שנה וחצי נפגשת איתה, ואני כל כך אוהבת אותה ונקשרתי אליה, איך אחיה מעטה בלעדיה, ליבי בוכה, היא היתה לי אור, ואיך בקלות היא גם מוותרת עלי ואומרת שאם קשה להגיע אליה אפשר להחליף מטפלת באזור מגוריי. איך היא עלי לא שומרת. ובתקופה זו אני בסימן נטישה, חברים עוזבים לשליחות, משפחה שמשתנה, ואני גם נוטשת, כל כך טעיתי שנקשרתי אליה, אם הייתי יודעת שכזה כאב לב יהיה לי מכל הסיפור איתה, לא הייתי מתחילה מלכתחילה.. הכל כל כך סטרילי מצידה, אני כלל לא חשובה לה, והראש לא מפסיק להתעסק איתה, בה ובכל הדמיונות... והיא כל כך משמעותית בשבילי ויחד עם זאת אני כבר לא אראה אותה וזה כל כך ע צ ו בבבבבבבבב אני לבד, כמו שתמיד הייתי , כמו שיהיה גם מחר ובעוד שנים, לצערי....

שלום ניבה, הייתי מציע לך להבדיל בין העצב שלך ובין החרטה על כך שנכנסת לקשר הזה. כל קשר משמעותי - לא רק טיפולי - מערב מידה רבה של תלות. יש אנשים שאינם מוכנים לשאת את התלות הזו וכלל לא מתחילים קשר בתואנות מתואנות שונות, ובכך מצמצמים מאוד את עולמם ואת התנסותם, ויש כאלה שמוכנים לקחת את הסיכון, כפי שאת עשית. לדעתי, זה עדיין לא סוף פסוק. אינני מזלזל בקשיים המעשיים הכרוכים בהמשך הקשר שלך עם המטפלת, ייתכן שתשני את דעתך וייתכן שתחליטי לפנות למטפל אחר בשלב זה או אחר, אך היכולת להתקשר לזולת והמוטיבציה לכך קיימות אצלך וזה בהחלט מעיד על כך שיש לך כוחות ואת אדם אמיץ, לפחות בעיניי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

אל ד"ר גידי רובינשטיין תודה על תגובתך, אין לך מושג כמה עשה לי טוב ועודדו אותי מילותיך, אתה לא מכיר אותי וכאן זה וירטואלי, ובכ"ז זה עשה לי הרבה, תודה האם מה שכן הצלחתי לפתח איתה, עד היום הופנם וישרת אותי הלאה, או שבגלל שהתהליך לא הושלם, זה אט אט ימוג ניבה