פחד מפיטורים

אני בת שלושים ושבע + 2 וכבר פוטרתי פעמיים בשלוש השנים האחרונות. פעם אחת כי הבוס שלי לא היה מרוצה ממני ופעם שניה בגלל קיצוצים. כיום אני עובדת כבר חצי שנה במקום עבודה חדש ובעיקרון הכל בסדר. אני משתדלת להפגין מאמץ ואיכפתיות, רוב הזמן אני חושבת שאני עושה עבודה טובה, אבל אימת הפיטורים לא עוזבת אותי. פרצוף קל של אי שביעות רצון מצד הבוס שלי ואני לא ישנה כל הלילה. מרבית הימים אני אכולת דאגות. אני סובלת מנדודי שינה, ואם במקרה יום חמישי החמיצו לי פנים בעבודה אזי כל סוף השבוע הלך. כבר שלוש פעמים התקשרתי לבעלי להודיע לו שהנה עומדים לפטר אותי, ובסוף היה רק נדמה לי. מצד שני אני לא יכולה להרפות, הרי פעמים שעברו לא היה לי שום מושג שזה יקרה! אני עושה כמיטב יכולתי ללמוד מטעויות העבר ולהשתנות, אך לא מסוגלת להתגבר על הפחד. רק אוסיף ואציין שמעבר למשכורת המשמעותית מאד למשפחתי, אני אקדמאית והעבודה שלי היא חלק חשוב בדימוי העצמי שלי. הפיטורים היו מכה קשה. האם ישנן דרכים להפחית מהחרדה? (אני מפחדת שאם אני לא אהיה עם היד על הדופק כל הזמן, שוב לא אשים לב והפיטורים יגיעו)

שלום מיכל, כמובן, אני יכול להתייחס - וגם זאת בצורה מאוד מוגבלת כפי שמכתיב הייעוץ דרך הרשת - רק להיבט הנפשי של הפיטורין ולא להיבט המקצועי, דהינו, באיזו מידה את אכן חיונית במקום העבודה מבחינה אובייקטיבית ועד כמה נזקקים לכישורייך באופן בלתי ניתן להחלפה, שיקול מאוד מרכזי בהחלטה על פיטורין. "להיות עם היד על הדופק" זה תמיד דבר טוב, אך לחיות ב"אימה" זה דבר גרוע, גם מבחינת הרגשתך האישית וגם מבחינת מעגל הקסמים שאת עלולה להיכנס אליו ע"י שידור החרדה לסביבה ויצירת מצב של נבואה המגשימה את עצמה. אנשים שפיטורין או פרידה מבני זוג לא ידעו "מאיפה זה בא להם" הם אכן אנשים שעצמו עיניים וחלק מסוים מהמציאות היה נעלם מעיניהם. לכן בהחלט כדאי לבחון את מצבך בעבודה מבחינה מקצועית ולא פחות חשוב מבחינה בין-אישית, לקרוא נכון במידת האפשר את אישיותם של הממונים עלייך ושל חברייך לעבודה. מצד שני, צורך מוגבר לרצות אותם כל הזמן מתוך פאניקה עלול לפעול לרעתך. את מתארת מצב שבו את מתייחסת אל עצמך כאילו היית במצב פוסט-טראומאטי כאשר הטראומה היו מקרי הפיטורין הקודמים. כעת, משחלף זמן, שווה אולי לנתח במרחק של זמן, אולי בינך לבין עצמך ואולי אפילו שווה לשתף איש מקצוע למספר שיחות, מה הייתה הדינמיקה שקדמה לפיטורין הקודמים, האם היה לך חלק בהם, וזאת לא מתוך כוונה להאשים את עצמך, אלא לבדוק אם בכלל היה לך חלק בהם ואם כן, כיצד ניתן למנעו בעתיד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר רובינשטיין. אני הייתי אצל פסיכולוג למספר פגישות לפני כשנה, בעקבות הפיטורים השניים והוא גם אבחן אותי כסובלת מפוסט טראומה. זה ממש לא נשמע לי הגיוני. ואחרי מספר קטן של פגישות גם עזבתי את הטיפול כי הסתבר שהיה לי הרבה יותר קשה למצא עבודה ממה שחשבתי, והיה לי קשה להוציא כסף על מותרות של טיפול נפשי כשאני לא עובדת. לגבי בירורים על הסיבות לפיטורים קודמים, אני חושבת שעשיתי כמיטב יכלתי. אפילו נפגשתי עם הבוס הקודם שלי לשיחה. (הוא טוען שעיקר הבעיה היתה התאמה אישית בינינו, מה שנכון) אני כבר מגזימה עם זה עכשיו. יוזמת הרבה שיחות בירור בעבודה, משתדלת מאד לא להתלונן. התפשרתי על משכורת שהיא בעליל נמוכה מידי (בזמן הקיצוצים שקלו לפטר אותי ולא אחרים בגלל המשכורת הגבוהה שהיתה לי) אני חושבת שאני עם היד על הדופק, אבל החששות מוגזמים וממש מפריעים לי בחיים. אני לא מסוגלת להפחית מרמת החרדה. כאילו אם אני לא אדאג לרגע, זה יקרה שוב.