התמודדות עם "אחרי הטיפולים" של סרטן שד

אני בת 38, אם ל2 . אני נמצאת כשבעה חודשים לאחר סיום טיפולים (למפקטומי+ כימו+ הקרנות), חודש לאחר סיום הטיפולים התחלתי להרגיש "הרגשת סחרור ראש" ולאחר בדיקות מקיפות נוירולוג איבחן את ההרגשה שלי כנובע ממתח/מצב נפשי קשה, למרות שאני לא הרגשתי שאני במצב קשה. הרופא נתן לי תרופה נגד דיכאון CIPRALEX וזה פתר לי את הבעיה אך כמו כל תרופה נגד דיכאון היא משפיעה על החשק המיני שירד למינוס 50, לא הרגשתי בדיכאון אך גם לא שמחה באופן מיוחד, הייתי עצבנית ביותר ובנוסף התחילו לי גם תיקתוקים באוזניים. רופא א.א.ג אמר שזה שריר שמתכווץ גם כן כתוצאה ממתח (והוא אפילו לא ידע את הרקע הרפואי שלי!) היום אני בוכה מכל שטות וזה לא נורא כ"כ אך הלחץ בראשי הוא הדבר שהכי מדכא אותי. בנוגע לתרופות אחרות, אני מקבלת TAMOXIFEN וזולדקס כל חודש. כדי לישון אני נעזרת בVABEN וZODORM ומשתדלת לא להיות עקבית עם אף אחת מהשניים, כדי לא ליצור תלות (חה, חה ,חה) בזמן הטיפולים לקחתי PAXXET כדי להקל על גלי החום וכנראה שבזכותם גם הייתי "בסדר" מבחינה נפשית.אבל גם הרגשתי "אפטית" וללא חשק מיני .... בחורף הפסקתי לקחת PAXXET ואז התחילו כל הבעיות... איך אני יודעת מתי לפנות לפסיכיאטר ולא לנוירולוג? האם יכול להיות שיתוף פעולה בין התחומים? האם נויורולוג יכול לתת לי את אותם תרוםות כמו שפסיכיאטר נותן? התייעצתי עם האונקולוגית והיא אמרה שהתופעה של "נפילה" רוחנית שלאחר הטיפולים היא אופיינית להרבה מטופלים - לאחר שסיימו עם הערכת הרפואית ונשארים לבדם, אך לדעתה איני זקוקה לCIPRALEX. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי וגם לטיפול בדימיון מודרך. אני מוכנה להתמודד עם הקשיים הנפשיים הכרוכים בכך אך אני חוזרת ושואלת לגבי התחושות הפיזיות שאני מרגישה: לחץ בראש, סחרור ראש, תיקתוקים באוזניים, רעד בגוף (כאילו שקר לי) - הם הכי מצפריעים לי וסוחטים ממני אנרגיה. האם הנפש יכולה לגרום לגוף לתגובות כאלו? הבדיקות שעשיתי הם: בדיקת שמיעה, צילום צוואר, ENG, ו CT ראש. כולן היו תקינות. שבוע הבא אני הולכת לנויורולוג, מה כדאי לשאול אותו? אני מקווה שסיפקתי מספיק מידע כדי לעזור לי עוד.

שלום שרון, עם הירידה בחשק המיני בזמן טיפול ב-SSRI ניתן להתמודד במספר דרכים, ביניהן שילוב תרופה אחרת שהאינטראקציה בינה ובין SSRI אמורה להקל על תופעת הלוואי הזו (ועל כך יש להתייעץ עם הפסיכיאטר) או, לחילופין, לנסות לקחת חופשה מהתרופה ליום-יומיים בסופי שבוע, או כאשר צפויה פעילות מינית מתוכננת - לפעמים החשק המיני חוזר והואיל ומדובר בתרופה בעלת מחצית חיים ארוכה, ההפסקה הקצרה אינה פוגעת ביעילותה. הבעיה המשמעותית יותר היא שלפי תיאורייך, התרופה אינה מניבה תוצאות משביעות-רצון ולכן יש צורך לשקול את החלפתה. נוירולוגים מתמצאים היטב במנגנונים הכימיים של תרופות נגד דיכאון ויש להם גם יותר כלים מאשר לפסיכיאטר לשלול את התופעות הנחשדות כפסיכוסומאטיות. התאמת תרופה בפסיכיאטרייה היא עניין של ניסוי וטעייה ונשמע שהפקסט עזר לך יותר מהציפרלקס, אז אולי כדאי לחזור אליו ולהתמודד עם הירידה בחשק המיני בדרכים שתיארתי בהתייעצות עם פסיכיאטר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין www.gidi.home-page.org