בן

שלום! קראתי בפורום את המכתב של צופית על בתה. לצערי הרב, גם אני נתונה במצוקה כמוה עקב בעיותיו של בני. בקיצור נמרץ, אובחן כבעל בעיות קשב, הוצא ממספר בתי-ספר, סיים בית-ספר ללא תעודת גמר וללא בגרות. כעת עריק מן הצבא. לא עושה דבר. ישן בימים , מסתובב בלילות. אני רוצה מאד שיילך לטיפול. הוא לא מאד מתלהב מן הרעיון. המצוקה האמיתית היא החשש להתדרדרות עבריינית. הוא לוקח סכינים ומספרי צפורניים מדי פעם ולא מודה בכך. אמא מודאגת

שלום אמא מודאגת, אני לגמרי מבין את הדאגה ולמרות שבנך אינו מתלהב ללכת לטיפול, יש כמה דרכים לתקוף את הבעיה. אם הוא לא מתלהב מכך, הסיכויים להצלחת הטיפול קלושים. יחד עם זאת, הייתי מציע להסתכל על הבעיה כבעיה משפחתית. התנהלותו נובעת, ללא ספק, מסבל, שלא לדבר על תחושת הכישלון המצטברת שלו, אך הסבל שלו גורם גם לך סבל ודאגה. אחת האפשרויות היא לפנות לטיפול משפחתי יחד עם הבן. יכול להיות שאם הוא לא יופנה לטיפול, תחושת החריגות והמופרעות שלו תפחת והוא ישתף פעולה יותר. אפשרות נוספת היא שכמו שאת לקחת על עצמך את האחריות לפנות לפורום הזה ולהתייעץ, תמשיכי לעשות זאת פנים אל פנים בייעוץ אישי. כשחל שינוי באחד ממרכיבי המערכת המשפחתית, השינוי הזה גורם לשינוי גם במרכיבים האחרים: או שבנך כן יהיה מוכן לפנות לטיפול או שהתנהגותו תשתנה ללא טיפול, אבל את סובלת כרגע ולך יש מוטיבציה, אז פני את ואני בטוח שזה ישפיע לטובה גם על בנך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org