שיתוף ריגשי

ד"ר גידי רובינשטיין שלום, כתבתי לך גם בעבר. אני נמצאת בטיפול פסיכו' שנתיים בערך, טיפול קשה מבחינתי ומתיש.. היום אני מבינה את הסיבות בגללן התחברתי לבן זוגי, הסיבות הלא נכונות כמובן: גדלתי בבית בו לא היה שיתוף רגשי, המון ניכור. המשכתי קשר זה עם בעלי. באתי מבית קשה שבו עברתי כילדה חוויות קשות, בעלי לא ידע על כך כשנישאנו ולמעשה רק היום התחלתי לשתף. העניין הוא שאין לו מקום לכל זה, אין לי אל מי לדבר, לחלוק את הקטע הריגשי, אף פעם לא היה, אך בניגוד לעבר , בו השתיקה שלי היתה חלק ממני, היום אני כן מעוניינת להעיר כל מני דברים רדומים, לדבר, לפתח קשר רגשי מילולי מול בן זוגי, אך אין לי פרטנר לכך. הוא בחור מקסים, טוב לב, אוהב את הילדים, אך ענייני הנפש אף פעם לא עניינו אותו, עד כדי כך שלפי דעתי גם מול עצמו הוא חסום בהמון דברים, לגבי עצמו. מה אני יכולה לעשות? נשמתי בוערת, אני רוצה לדבר ולא רק על עניינים מעשיים ופרקטיים, אך אין לי עם מי לדבר. בתחילת הטיפול חששתי שאשתנה ואראה דברים אחרת, מה שקורה היום... הוא אומר "אני משלם על הטיפול בכדי ששם יהיה לך שיתוף ריגשי"- נורא מעליב... כך אני נעלמת דום, מתוסכלת. מרגישה המון המון מעמידה פנים, מסתובבת רוב הזמן עם גוש בגרון. אני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני יודעת שהוא מבולבל ממני ונראה לי שקצת כל השינוי שאני עוברת גם פסיכו' וגם הסבה מקצועית, כל זה מאיים עליו. היינו בעבר בטיפול זוגי, אין לי כסף לכך כרגע, אבל נראה לי שגם הסיכויים לפרטנר בעניין ירדו, מבחינתו, אם אני רוצה להשתנות, זה העניין שלי, לו טוב כפי שהוא. אני מבינה את זה שטוב לו כפי שהוא ואכן זכותו לא ללכת לטיפול, אך איך אני מקדמת את העניין בינינו , אני די פוחדת לעמוד מול ברירה אחת, אומנם היא רחוקה עדיין ואני לא רוצה בה, אז מה אני עושה? נא תשובתך ניבה

שלום ניבה, במצבים רגרסיביים יש לכולנו משאלה לחזור לרחם ו"להתערבב". לבעלך יש את ה"חבילה" של משפחת המוצא שלו לסחוב על גבו והוא אומר לך בכנות אולי קצת בוטה, אך ראויה להערכה בעיניי: יש דברים שאני לא יכול לשמוע, לפחות לא בשלב זה, אך אני מוכן לממן לך "אוזן קשבת", יותר מיומנת ומקצועית ממני. לדעתי, הוא מגן בכך גם על עצמו וגם עלייך וגם על חיי הנישואין והמשפחה שלכם. הוא זקוק למידור ולהפרדה, והוא מספיק מודע לעצמו כדי להודות בכך. נכון, את היית רוצה (ברמת המשאלה) שהוא גם יקשיב לך ואולי אפילו יהיה ה"מטפל" שלך - אז חיי הנישואין והמשפחה שלכם היו הופכים לעיסה דביקה אחת חסרת דיפרנציאציה, כולם היו חיים בתוך כולם, לא היו גבולות בינך לבינו, וביניכם לבין הילדים וזה מסוכן ולא בריא. חיים בריאים אינם חיים בתוך "רחם", אלא חיים שמחייבים לעיתים לעשות הפרדות ולשמור על גבולות כדי שלכל אחד יהיה מרחיב המחיה הראוי לו. גם אני חושב שבעלך אוהב אותך והוא גם מבהיר לך איזה תנאים דרושים לו כדי לאהוב אותך, תנאים סבירים בהחלט, יחס הוגן בהחלט. בגלל תחושת חסך מאוד גדולה שלך פירשת את זה כניכור ועלבון. בראייה משפחתית, זו לדעתי גישה בונה. דברי על כך עם המטפלת שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org