סטיה

שלום לך יש לי שאלה, ולמרות שזה אינטרנט וזה אנונימי מאד קשה לי לכתוב, אך אשתף כי אני כבר שנתיים מתחבטת בה: בילדותי עברתי ניצול מיני ע" אחי, גיסי, בן דוד (משפחה חולנית). מה שמפריע לי הוא זה: כשאני שומעת ברדיו ארועים כגון אלה אני מזדעזעת, יש ואני מכבר את הרדיו/ טלויזיה ורוצה לברוח, להעלם, אך מנגד, כשאני קוראת ספרים , סיפורים בנושא זה באופן ארוטי, מיני, אני מגורה. (תסלח לי) זה מזעזע לחשוב מצד אחד שעברתי את זה ומצד שני, כשאני קוראת ספרים סיפוריים, לא תיאורתיים כמובן, שכתובים בצורה אירוטית זה מגרה אותי, האם אני חולנית? איזה דפוס זה? האם זה קשור לחוויה שעברתי כילדה? מה אני יכולה לעשות בנידון? זה נורא לחשוב שגילוי עריות יכול להיות מעורר, בפרט שעברתי את זה... אני מזדעזעת מעצמי ומזה שאני מעיזה סוף סוף להגיד את זה... תוכל בבקשה לפרט לי את מה שעומד מאחורי תגובה כזאת? האם זה קשור לניצול המיני שעברתי? איך זה קשור? האם זה ניתן לטיפול? האם זו סטיה ? ל

שלום ל', אני מבין את הרתיעה (אולי אפילו הבהלה) שלך מכך שמשהו טרומאטי ודוחה עשוי להיות גם מעורר מבחינה מינית. אבל, מעשה לחוד - ופנטזיה לחוד. דווקא הרתיעה שלך מוכיחה שאת יודעת להבדיל בין מה שמותר לבין מה שאסור. מותר בהחלט לפנטז על מה שאסור לעשות. אני לא יודע אם הזדמן לך לצפות במופעי ההיאבקות האיומים והברוטאליים המשודרים בערוץ הספורט, למשל, אבל אני מציע לך לאמץ את הססמה שלהם "Don't try this at home!" ("אל תנסו את זה בבית!"). המופעים האלה באמת מעוררים יצרים אלימים, אך הקהל נקרא לא לנסות את זה בבית. גם מחשבה על גילוי עריות יכולה, ברמה מסוימת, לעורר מבחינה מינית, אך כשאנו מעבירים אותה דרך הצנזור החברתי והמוסרי שלנו, היא מעוררת גועל. יכול מאוד להיות שכתוצאה מהניצול המיני שעברת בילדותך חל ניתוק (dissociation) בין החלק הדחפים המיניים ובין הצנזור החברתי והמוסרי וכתוצאה מכך, את מסוגלת לחוש גם את הרתיעה העזה ממה שקרה אצלך וגם את המשיכה המינית החייתית הייצרית לתופעות כאלה. אם זה מאוד מציק לך את יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי פסיכודינאמי חקרני שבו ייערך ניסיון להחיות את חווית הטראומה בשלב זה של חייך ואז סביר להניח שגם המשיכה תיעלם. אם עדיין אינך מכירה את אתר "מקום" הישראלי המומלץ, הרי כתובתו http://www.macom.org.il . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.ort