בעייה.

כתבתי כאן בעבר על בעיות בטיפול שנובעות מהמיקום שלו- בבית המטפלת. על הרעש של הילדים כבר דיברתי איתה- כמובן שזה לא עזר. פעם שעברה שהייתי שם הייתי צריכה לחכות שתסיים עם מטופל אחר - אני הגעתי בדיוק בזמן. הילדה שלה החליטה שמשעמם לה והתחילה להראות לי דברים שעשתה - יצירות של ילדים למיניהם ואני הרגשתי כ"כ לא בנוח מהסיטואציה הזאת שרציתי פשוט לברוח. היא התנהגה כאילו אני איזה דודה שבאה והיא מראה לי בהתרגשות את מה שהיא יצרה. אני לא יודעת מה לעשות, איך לברוח מזה אם היא תדבר איתי שוב, אני לא רוצה לדבר איתה- והיא נמצאית שם תמיד- ולא נראה לי שזה בכלל הגיוני שאני אעמוד במצב כזה. מפריע לי שאני נכנסת לבית של המטפלת, כאילו אני נכנסת לחיים שלה ואני הייתי רוצה לא לדעת עליה כלום. אני גם לא יכולה להגיד לה כלום על המקרה כי זה מצב לא נעים-" הבת שלך מדברת איתי וזה מפריע לי?" מה עושים?

שלום רחל, לדעתי את חייבת לדבר על כך עם המטפלת שלך,ולהגיד לה כל מה שמציק ומפריע לך כי אחרת לא תוכלי להיות כנה עם עצמך,אפילו עם תנסי להדחיק עיניין זה,ותרגישי שזה מעיק עלייך,ולכן גם לא תוכלי לחשוף בפניה רגשות אישיים אחרים,כי אפילו שלא תרצי בזמן שהיא תדבר איתך תחשבי כל הזמן על זה, ואני מדברת מניסיון - שכשמנסים להדחיק משהו או רגש כלשהוא הוא מתפרץ אחרי-כן בעוצמה ובצורה לא נכונה,ולעיתים אף יכול לגרום לנזקים; לכן - הכי מומלץ לדבר על הדברים שמפריעים, אפילו אם הם לא נעימים,באותה שניה שתאמרי זאת אולי לא תרגישי כך,אך לאחר-מכן תחושי בהקלה עצומה,כאילו "אבן ירדה לך מהלב".ובעיקר בקשר טיפולי חשובה הכנות והפתיחות,ו"אי-שמירת הדברים בבטן". מקווה שעזרתי, ע.

שלום רחל, לכאורה לפחות התנהגותה של המטפלת מאוד לא מקצועית. אני מתאר לעצמי שבסיטואציה כזו גם ניתן לראות לקוחות אחרים שבוודאי מעוניין, כמוך, בחיסיון של הטיפול ואכן לא באת כדי לדבר עם הבת. מטפלים בעלי משפחות העובדים בבית נוהגים לדאוג לכל מיני סידורים לוגיסטיים לשמירת הפרדה מירבית בין החיים האישיים למקצועיים. אני מצטרף להמלצתה של ע' לדבר עם המטפלת על הקושי שלך, לא בניסוח שכתבת כאן, אלא אולי בניסוח כללי יותר, כמו: "באתי לפגישה עם איש מקצוע ואני מוצאת את עצמי בסוג של ביקור משפחתי", או "יש לך בת נחמדה מאוד, אבל כשאני באה לטיפול אין לי מצב רוח לדבר עם ילדים". יש לקוות שעם ריבוי הערות מסוג זה מצד מטופלים אחרים, המטפלת תשקיע יותר בהפרדה המתבקשת בין חייה האישיים והמקצועיים. זכרי שהמטפלת שלך גם זקוקה לך, אמנם מבחינות אחרות מאלו שאת זקוקה לה, אך המחייבות מתן שירות סביר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org