האם ילדי שולט בי?

למען הסדר הטוב אציין כי אני מסורתית בלבד(מקפידה רק על חצאיות ונרות שבת) כאשר חזותי רחוקה מלהיות דוסית ובד בבד רחוקה מלהיות פרובוקטיבית. ואילו ילדי משיקולים שונים שלא כאן המקום לפרט מצוי במסגרת חרדית ליברלית המקבלת הורים כדוגמתי ומושתת על אהבת ישראל אמיתית.. הורי חרדים (גם לגורלי הרוחני אך השלימו עם הפשרה שהתוונו וחיי המסורת הפושרים שלי) בתקופה האחרונה הוא מרנן חדשות לבקרים כי אני נראת כמו חילוניה (ציטוט מדבריו) ושכל הילדים בשכונה צוחקים עלי והוא מתביש איתי ולא מוכן בשום פנים ואופן שאני יגיע למסיבות במקום הלימודים שלו (הוא בן חמש ומחצה)בכדי שלא יצחקו עליו כי אני נראת כמו חילוניה(ציטוט נאמן למקור). אני משקיעה בילד שלי את המיטב והמירב וחורה לי ביתר שאת הביטויים הללו. לא עצם האמירה(מאחר והוכחתי לו באותות ובמופתים שישנן אמהות רבות שאינן דתיות כי אם מסורתיות בלבד) כמו המסר מאחוריה.:אני לא חש שאני שייך לך. אני מבכר את סבתא הדתיה על פניך. אני צריך אותך לבילויים ולמתנות והרעפת מחמאות, חיבוקים ונשיקות. ואילו סבתא היא האמא הראשונה שלי. אליה אני שייך. את אמא משנית שלי. הוא כל הזמן משחק איתי בהעדפה של אמי שלי עלי וכן להפך. הוא ילד שסובל מפחדים רבים: חושך בעיקר, מפלצות, ערפדים ומכשפות וכל מיני יצורים ערטילאיים ממש ממשיים אצלו. אני מתגוררת אצל הורי בשל כורח נסיבות ומצוקת צוק העיתים. אבי הילד אינו מעורה בחייו כלל ועיקר ומבקר אותו אחת לכמה זמן להשקיט את המצפון למשך שעה שעתיים ומחזיר אותו תכף ומייד. בכל אופן הילד מתגעגע אליו והיום הוא הגדיל לעשות ודרש שאבא שלו (שגם נראה כמו חילוני על פי ההגדרה של הילד) יגיע למסיבת הסיום ורקע ברגליים שהוא רוצה רק את אבא שלו. עם בכיות קורעות לב והשלטת מניפולציות רגשיות. רק לאחר הסברים ושכנועים מצדנו לאחר שהילד התעקש שהרב שלו ראה את אבא שלו ולא צחק עליו והבהרתי לו שהרב שלו אוהב כל יהודי כי יש לו אהבת ישראל אמיתית ושאבא שלו עסוק ולכן לא בא אליו כבר הרבה זמן הוא נאות לרדת מעניין אביו ולהתפשר שאמא שלי שמשקיעה בו גם היא את מיטב מרצה ואונה תלווה אותו אל מסיבת הסיום. איך עלי לנהוג לאור ההכתבות של הילד? איך מציבים לו גבולות ברורים במצב כה מורכב ורגיש? אני חסרת אונים למולו. כבר בגילו ומי יודע מה ילד יום.

שלום חרדה, להערכתי, הבנתך את המצב היא מדוייקת למדיי. חלק מהבעיה נעוץ בהסדרי החיים המאוד לא נורמטיביים: את מגדלת את בנך כמעט ללא אב, שהיה יכול לעזור לך בהצבת גבולות ברורים יותר לילד ולגבות אותך אילו היה גר איתכם, ומצד שני, אתם גרים עם אמך, כך שהילד רואה אותך ממלאת את תפקיד הבת ביחסייך עם אמך ועל כן קשה לו לתפוס אותך בו-זמנית בתפקיד של אם אחראית ודואגת. לכן לא מקרי הוא שאת התפקיד הזה הוא מייחס לסבתא. בקיצור, הגבולות בין המינים ובין הדורות בתוך המשפחה מאוד לא מסודרים, לא מאורגנים ושונים ממה שהוא רואה במשפחות מסביב. בתוך כל המצב הזה נראה לי שאיבדת את הסמכות ההורית ואת פועלת מתוך פאניקה. אני מציע לך לקרוא את ספרו של פרופ' חיים עומר "שיקום הסמכות ההורית" ובמקביל, לפנות יחד עם הילד, הסבתא והאבא לטיפול משפחתי. אם חלק מהמשפחה אינו מוכן להצטרף תתחילו עם החלק שמוכן והשאר מצטרפים מאוחר יותר בד"כ. רשימת מטפלים משפחתיים מוסמכים באזור מגורייך, שניתן לברר איתם אם הם דתיים, ניתן לקבל באגודה הישראלית לטיפול משפחתי בת"א. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org/