זוגיות או כת?

לדר רובינשטיין שלום, אני נשואה מעל 20 שנה ויש לי שתי בנות ובעל מוכשר ומצליח. הוא מאוד דואג למשפחה במישור החומרי - אבל כל היתר...שממה צחיחה. הבעיה היא שלאחרונה גם הקצינו מאוד דברים מסויימים ש היו תמיד, אבל איכשהו בלעתי וספגתי והדחקתי. הוא דורש לעצמו יחס מיוחד, כאילו שום דבר שתופס לגבי אחרים לא תופס לגביו. כאילו מותר לו הכל. אני מרגישה לגמרי מרוקנת מבחינת משאבי האנרגיה והרגש שלי כי כל הזמן צריך לרצות אותו, להודות לו, להלל אותו, לפייס אותו. הוא מפעיל ממש טרור בבית, למרות שביסודו הוא איש רגיש ולא כוחני בכלל, להיפך. אני מרגישה כאילו עלי לתפקד כאמא שלו - תמיד להיות שם עבורו, אסור לבקר אותו, אסור חלוק עליו. יש לו תגובות מאוד דרמטיות לכל דבר ותמיד הוא מצליח בעזרת מוח חריף ופלפולים מילוליים להוכיח לי שכל מה שאני רואה כ"פגם" בו הוא למעשה תכונה נעלה וטרומית ושהבעיה אצלי כי אני לא מצליחה להבין איזה איש דגול הוא ואיזה מזל יש לי לחיות בצילו. הזוגיות שלנו מתנהלת כמו כת - הוא הגורו ואני צאן מרעיתו. הוא תמיד צודק, תמיד יודע, תמיד בסדר. חיי מין אין לנו בכלל. יחס חם אני מקבלת ממנו רק על תנאי - שהענקתי לו את מנת ההערצה היומית שלו. הצעתי לו שנלך יחד לטיפול אבל הוא טוען שאף מטפל לא מגיע לרמה שלו ולא יכול להבין אותו. אני מאוד נואשת ומבולבלת. האם זה משבר גיל המעבר בגברים? מה עלי ל עשות??

שלום אילנה, נראה שאת עושה עבודה טובה מאוד באבחון בעלך, אך מה באשר לך? לפי תיאורייך, נשמע שאת ממלאת בצורה נאמנה את התפקיד של "צאן מרעיתו", וה"גורו" אכן זקוק לך. אני מסכים איתך שקיימת אינדיקציה לטיפול זוגי, אך בחלק גדול מהמקרים הטיפול הזוגי מתחיל מפנייה של אחד הצדדים, בדרך-כלל האישה, והצד השני מצטרף בהמשך. מניסיוני, אם תהיי מוכנה לפנות לטיפול לבדך, השינוי יתחיל אצלך, תביני את הצורך שלך לרצות את בעלך (ומסתבר שאנו מוכנים לשלם מחירים גבוהים מאוד כדי לספק את הצורך שלנו בשייכות: http://gidi7.home-page.org/) וכתוצאה מכך, תפסיקי את התנהגותך כ"צאן מרעיתו", ה"גורו" ייכנס לחרדת נטישה עצומה ואו שהוא יצטרף לטיפול או שישנה את התנהגותו בעצמו. חשוב שתביני שבעלך זקוק לך לא פחות (אם לא יותר) מאשר את זקוקה לו. אם להשתמש באנלוגיה שהבאת, הרי שבלי "כת" אין גם "גורו". בקיצור, בעלך לא ישתנה למענך בתנאים הנוכחיים כי לא כדאי לו. אם את מוכנה לעשות את המאמץ ולהשתנות למען עצמך, סביר להניח שהוא ישנה את דרכיו, או - אפשרות שצריך לקחת אותה בחשבון: הוא לא ישתנה, אך לך יהיו הכוחות לעזוב אותו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org/

בשפה פחות פוליטיקלי קורקט אפשר להגיד לך שתתחילי לחפש דרכי מילוט ואופציות נוספות להנות מהחיים.