ישימות הישיטות התיאורטיות והמודעות העצמית המואצת

מטבעי אני בחורה אינטלקטואלית מאד. שוחרת גירויים וריגושיים שכלתניים. יונקת את דרכי הפעולה שלי מלוגיקה צרופה ומודעת לעצמי, ליכולותי, חסרונותי ומוגבלותי- עד כאב. האם האינטלקטואליות שלי והאנליזה שאני עורכת לעצמי באופן חודרני ועוקצני אינה מהווה אבן נגף ביישום גישות תיאוריות רבות שהנן בהשג ידי? האם זה העילה שכל הטיפולים הקצרים עד היום הניבו ידע תאורטי רב ולא הצמיחו אותי במישור היישומי- פרגמטי? האם הפסיכודרמה יש בכוחה לשחרר מעלי את התקיעות הלזאת והיא תהווה קפיצת דרך להפוך את המודעות האישית ואת אותה פסיכואנליזה מודעת לעוצמה ולהעצמהאישית והתפתחותית ולא רק לתהליך של ידע ולמידה?

שלום אינטלקטואלית, גם אדם מפותח מאוד מבחינה אינטלקטואלית יכול להפקיר את עצמו לתהליך טיפולי רגשי בידי המטפל. בך, כנראה, יש חלק שמאוד מפחד מהצד הרגשי הזה ואת עושה אינטלקטואליזציה של תופעות רגשיות ומתייחסת אל ההסברים רק ברמה התיאורטית שלהם. נכון שבפסיכודרמה ובטכניקות חווייתיות אחרות אפשר פחות לעשות זאת (למשל, טיפול קבוצתי בשיטת הגשטאלט), אך חשוב שתביני שהאינטלקט אינו מחייב להשתמש באינטלקטואליזציה ואפשר להרגיש גם עם אינטלקט מפותח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org/