מבולבלת

בחודשיים האחרונים, רוב הזמן הייתי מדוכאת עם קשיים בתיפקוד,בריכוז,חוסר רצון לשוחח עם אנשים או להיות במחיצתם וסימפטומים נוספים. אך היו פה ושם ימים שהרגשתי טוב יותר, ואז הייתי מסוגלת להכריח את עצמי לקום מהמיטה, להגיע לעבודה (עדיין היה לי קשה להתרכז יום שלם) לנקות קצת את הבית, לאכול יותר טוב,לדבר בטלפון, לחייך, אפילו טון הדיבור שלי נשמע טוב יותר וכו' הייתי אצל פסיכיאטר שאיבחן דיכאון, אך אני מאוד מבולבלת מזה ששבוע שלם אני ממש לא מפקדת ואחר כך יש איזה יום או יותר שאני מרגישה יותר טוב ושוב אני נופלת לדיכאון קיצוני יותר (כבר חצי שנה בערך,אך לאחרונה הנפילות האלה חמורות יותר) זה גורם לי להרגיש שאולי אני מדמיינת או ממציאה את המצב שאולי אני יכולה לשלוט במצב אך אני בוחרת שלא לעשות זאת, כשאני חושבת על זה מבחינה הגיונית אני מבינה שלהתעורר באמצע הלילה ולהרגיש רע מאוד,למשל, לא נתון לשליטתי אך למרות זאת אני מבולבלת ומתחילה לחשוב שאולי גרמתי לפסיכיאטר לחשוב שמדובר בדיכאון. האם בדיכאון יתכן מצב שבו העוצמה של הסימפטומים נרגעת/משתנה (לבד) ? אני מתחילה טיפול פסיכולוגי, קבעתי תור אך הוא בעוד כמה ימים , ובינתיים אני מאוד מבולבלת והייתי רוצה לשמוע את דעתך.

שלום מיטל, כמו אצל אנשים שאינם סובלים מדיכאון קליני, גם אצל אנשים שסובלים מדיכאון יש תנודות במצב הרוח. בדיכאון אנדוגני (בעל מקור ביולוגי) התנודות הן אף יותר שיטתיות: האדם מרגיש הכי גרוע בבקרים ובשעות אחה"צ והערב מצב רוחו משתפר בהרבה באופן שיטתי. יש בהחלט גם תקופות של הרגשה טובה יותר ותקופות של הרגשה טובה פחות. עקרונית, תרופה נוגדת דיכאון אמורה לגרום שיפור כללי במצב הרוח ובכל מקרה השילוב בין טיפול תרופתי מתאים וטיפול פסיכולוגי אמור להיות שילוב מנצח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין