ועוד על מטפל-מטופל

למה זה קורה כל העניין הזה של ההעברה? נמאס לי? למה אי אפשר להסתכל על זה כמו על יחסים בין לקוח ונותן שירות? אז המטפל מסמל לי את אבא שלי? אבל לא הייתי מאוהבת באבא שלי. למה זה קורה? איך יוצאים מזה? אני כבר לא יכולה. החד צדדיות הזאת הורגת אותי לאט לאט. ואני לא יכולה לדבר איתו על זה. זה כבר יותר מדי משפיל. גם ככה היחסים הם חד צדדים. פשוט מתחשק לי להפסיק את הטפול ופשוט לא לחשוב עליו יותר. אבל אי אפשר. כל היום אני חושבת עליו. גם אם יש הפסקה בטפול. איך אפשר לשכוח אותו? ולמה קורית ההעברה הזאת? למה אתם אומרים שזה מוכיח שהטפול מצליח? לדעתי זה הטפול נכשל. כי במקום יחסי לקוח ונותן שרות יש יחסים מעוותים חד צדדיים בלתי נסבלים. והוא עוד "נחמד" אלי. הלואי שהוא היה מגעיל - אז הייתי יכולה לעבור הלאה ברגוע.

שלום רבקה, אני לא מבין בדיוק את הטענה. מי מונע בעדך מלהסתכל על היחסים בינך ובין המטפל שלך כעל יחסי נותן שירות ולקוח? כל מה שנכתב בפורום הזה ובספרות המקצועית אינו מחייב אותך לאמץ את התיאוריה הפסיכואנליטית ולהגדיר את היחסים כהעברה. ובכל זאת, אני מבין שנוצרו יחסים קשים עם המטפל ואת מבינה את היחסים הקשים האלה ככישלון הטיפול. אם כן, מה מחזיק אותך בטיפול? התיאוריה הפסיכואנליטית בקשר להעברה? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין, ומה רע בזה שמחזיקה אותה התאוריה הפסיכואנליטית בקשר להעברה? הרי גם אתה תמכת בזה בעבר, אמרת שהטיפול מוצלח אם מתרחשת העברה, המטופל מוכן ומזומן "לסבול" העיקר שיטופל ויחווה את מה שקורה...ואולי אף יגיע לתובנה זו או אחרת, האם אין זו סיבה טובה להישאר בטיפול בעינייך? האם הטיפול לא מוחמץ פה כשעוזבים באמצע? גלי