איך יוצאים מטיפול באמצע ושוכחים?

די אין לי כוח לטיפול שאני נמצאת בו. נמאס לי לעלות ולנסות להיזכר בשחזור דברים למרות שזה בצורה איטית וכד' השאלה: איך יוצאים מזה ומצליחים להוציא מהראש שלי את הפסיכולוגית שלי שפשוט לא מוכנה לצאת ממנו. אני רוצה לשכוח מצטערת שהתחלתי את הטיפול זה הרבה יותר כואב וקשה ממה שחשבתי. (אין לי את האפשרות להשתמש בתירוץ של הכסף למרות שזה טיפול פרטי ממנים לי אותו.) פשוט רוצה לומר די , רוצה שהצד השני יכבד את הבקשה בלי לדון בענין ולומר לי שלדעתה זה לא הזמן ולא נכון, ונעשה איזו שהיא פגישת סיום ללא פגישה כזו היא רק תישאר לי יותר בראש. אני לא חושבת ללכת לפסיכולוג אחר היא בסדר, אבל אני גם לא חושבת לחזור אליה נמאס לי מהחיים מהרגע שהגעתי לטיפול לפני זה היו בעיות אבל הם היו רדודות. איך עושים את זה.

שלום לך, קודם כל, לא הייתי נחפז להסיק שאת אדם חסר כוחות משום שאינך מוכנה להתמיד בסוג זה של טיפול. הבעיה שאת מעלה היא דילמה משמעותית מאוד בטיפול. הגבול בין העלאת המודעות באמצעות תובנות מעמיקות ובין חיטוט ונבירה בנפש שעלולים להוביל לדיכאון הוא גבול מאוד דק (http://gidi9.home-page.org/) ויש צורך לעשות אבחנה רגישה מי זקוק לערעור ההדחקות שלו ומי זקוק אפילו לחיזוקן ולעידוד העשייה. התגובה שלך אינה חריגה ולצערי יותר מדיי מטפלים מעודדים את המטופל לחטט בנפשו באופן כמעט אוטומאטי. עמדתי האישית והמקצועית היא שהאדם היחיד שצריך להחליט על התחלת הטיפול ועל סיומו הוא המטופל עצמו. אלו החלטות שאינני מתערב בהן וכמובן מכבד באופן מלא את שני סוגי ההחלטות, כי באמת אין טעם לטיפול שהמטופל לא רוצה להיות בו. לצערי, רוב עמיתיי אינם מסכימים לגישתי זו ונוטים לראות ברצונו של המטופל להפסיק את הטיפול אצלם חלק מהבעיה שלו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אני כל היום בוכה לא יודעת מה יש לי בלי סיבה ניראית לעין. וזה בכלל לא מאפיין אותי , אני טיפוס חזק שבדרך כלל לא יודע לבכות ואין לי כוח וחשק לכלום(זה לא דכאון מתמיד זה יכול לעבור לי לאחר כמה שעות) עזבתי את העבודה לפני חצי שנה(היא התנגדה אבל אני לא מבינה איך היא חושבת שאני יכולה לתפקד)ואני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת להתחיל עבודה חדשה כשיש לי עליות וירידות חזקות כל כך. לא מצליחה ליצור קשר עם הפסיכולוגית שלי לומר זאת. הענין הוא שאני הגעתי לטיפול לפני שנה בעקבות ירידה מסוימת ובתיפקוד התפרצויות כעס שלא איפינו אותי ובקשתי בקשה זו: "אני רוצה לחזור לעצמי ולבנות את "הסדקים בחומות" שלי בחזרה" אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל אני מרגישה שהמטרה שלה היא רק הפוכה......... אני רוצה לצאת מזה עכשיו!! אני רק לא יודעת איך לחזור לאדם שהייתי ואפילו לאדם שהייתי לפני שהגעתי אליה. לא רוצה ללכת לפסיכולוגים נוספים.. ואני חושבת שהדבר היחיד שאולי יעזור זה פגישת סיום שתוגדר כסיום או אולי במידת הצורך כמה פגישות סיום , אבל משהו שכן יסגור קשר (לפחות לבינתיים) ואולי ישאיר דלת חזרה אני לא רוצה לסגת באופן חד צדדי אני חושבת שזה יעזור לי שהיא תקבל את ההחלטה שלי. ואם אני יעזוב על סמך ההחלטה שלי בלבד אני לא יודעת איך אוכל לצאת מהמצב שאני עכשיו בו.

נראה לי שאת צריכה לדבר על כך עם המטפלת. לומר לה שאת מרגישה שאת לא רוצה יותר את הטיפול, שאת מרגישה שלנבור בבעיות רק מכניס אותך לדיכאון, לומר לה שאת לא סובלת עכשיו (אם זה נכון) ואת רוצה לנסות איך זה להיות ללא טיפול. את יכולה לומר לה שמרוב תסכול את חושבת באילו תירוצים אפשר להשתמש (כסף) ולא פשוט לומר לה את האמת הישירה שאת פשוט לא רוצה יותר. אם את מוכנה לפתוח את הנושא איתה ולשמוע ממנה למה לדעתה זה לא הזמן - זה בסדר אך את לא חייבת (למרות שכדאי..) ולאחר מכן לדון על כך יחד בפתיחות והכי ישירות שאת יכולה - ולהחליט מה שתחליטי. בהצלחה...

לפני זמן לא רב הרגשתי בדיוק כמוך. כל כך רציתי לעזוב את הטיפול . הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך. לקח לי זמן רב לאזור אומץ ולאמר למטפלת שלי שאני מעוניינת להפסיק את הטיפול והיא אמרה שהיא לא מוכנה שאני יעזוב. שאני נמצאת במצב רע והיא לא תיתן לי ללכת . אחרי הפגישה הרגשתי ממש טוב , (טוב , באופן יחסי...) , הבנתי שזה היה מבחן לראות אם היא תתן לי לוותר וללכת, אם אכפת לה ממני. הבנתי גם שהרצון לקום וללכת נבע מתהליך טיפולי שכנראה עוד לא הייתי מוכנה לו , שהיה קשה לי מידי. מה שאני מנסה לאמר (בדרכי המסורבלת כהרגלי), זה שכדאי לך לשתף אותה בכל מה שאת מרגישה , כי לפעמים הצורך לעזוב את הטיפול הוא רק ביטויי לפחד מפני משהו אחר שאולי חווית בטיפול ואת לא לגמרי מודעת אליו. בהצלחה