עבור ד"ר רובינשטיין היקר..

ד"ר רובינשטיין שלום, בעברי התיעצתי רבות איתך גם במייל ולכן החלטתי שוב להתייעץ איתך.... אני באמת באמת מיואשת ולא יודעת איך לצאת מהמצב שאליו נקלעתי המצב הוא כזה: אני בת 25 שהתחלתי בשנת הלימודים הנוכחית ללכת סוף סוף ללמוד ומה ?-לא תאמין פסיכולוגיה סימסטר א' גבל בסיוט ובלחץ נפשי מאוד קשה עם המבחנים וכו' הצלחתי בכולם ואז כשהחל סימסטר ב' החלטתי להוריד קורסים ע"מ להקל על עצמי,,,,אך כל הסימסטר השקעתי רבות הציונים היו מעולים אך משום מה אני בתחושת כבדות קשה מאוד על סף פרישה ממש לא מתחשק לי ללמוד. הבעיה שאני שבועיים לפני מבחנים ואינני לומדת כלל זה גובל בחוסר איכפתיות מצידי מה שלא קרה לי מעולם מאז ילדותי, הגעתי למסקנה שלמרות שהלימודים מאוד מעניינים אינני רוצה לגשת ולא מפחד לכישלון פשוט חוסר חשק ורצון..... לכל אלו מתלווה תחושה אמביוולנטית קשה-מצד אחד אני אומרת אוי ואבוי מה יגידו כולם המשפחה החברים מה כך פתאום לזרוק הכל ,ומצד שני אני מרגישה שממש אינני רוצה ללמודאך אני צריכה לעשות משהו עם עצמי,לא? הדבר שמפחיד אותי ושהייתי רוצה לשמוע את דעתך: אני מתפקדת אם צריך,אך אני בחופש וכל שאני עושה הוא פשוט כלום-בוהה בתיקרה,לא יוצאת ולא מבלה למה?-כי יש לי תחושת כבדות איומה, עייפות נוראית כך שאני מעדיפה את המיטה וכאבי שרירים בכל הגוף,אינני יודעת לאן לפנות ,אני גם לא בטוחה שזהו דיכאון כי אני מיואשת אני יודעת זאת ולא יודעת איך לצאת מכך,והחולשה הורגת אותי. דבר נוסף אינני מצליחה להתרכז מול ספר או מחברת מה שמעולם לא קרה לי לכן החלטתי סופית שאינני ניגשת לבחינות -רמת הריכוז שלי שואפת פתאום לאפס מה עושים ,לאן פונים אני ממש חנוקה ולא יודעת מה לעשות להתראות מהמיואשת

שלום מיואשת, חלק מהמוטיבציה שלך ללימודים נובע, לפי תיאורייך, מהחשש מה יגידו אחרים אם תפסיקי. מוטיבציה מסוג זה היא מקור מתמיד לתסכול ואת צריכה לבדוק בינך לבין עצמך, ובהתחשב ביתר התופעות, רצוי מאוד בעזרת טיפול פסיכולוגי, האם את עצמך מעוניינת ורוצה ללמוד את מה שאת לומדת ולהשתחרר מדעות הסובבים אותך. לפי תיאורייך, את בהחלט סובלת מדיכאון, אם כי בגלל כאבי השרירים יש מקום לבדוק את האפשרות של תסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה (מרפאה המטפלת בכך נמצאת בביה"ח איכילוב, למשל). דבר נוסף שכדאי לשלול הוא הפרעות קשב וריכוז באבחון ספציפי לכך. בכל מקרה, בהתחשב בשילוב בין התופעות השונות שאת מתארת אני ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי משולב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין תודה על התיחסותך הכנה אני רק רוצה להבהיר שעיניין "המה יגידו"-הרבה פחות מטריד אותי באמת ,אפילו להוריי דיווחתי כבר,מה שמציק לי הוא מה אני הולכת לעשות בעתיד.......... גבר אחר שממש אינני מבינה אני סגורה בבית אך במשך הימים האחרונים אם יש אורחים או אם אני צריכה ללכת לקנות משהו אני אשכרה משנה את התקליט שלי 360 מעלות בצורה מדהימה וכשאני לבד אני שוב בשביזות , לי זה נראה כמו הפרעה +דיכאון מה אתה אומר? אני ממש עם מסכה כל היום כשאני בחוץ ע"מ שלא ישימו לב, אוף מה אני עושה עד שאחליט להגיע לטיפול ,אם ביכלל?

אני מרגישה בדיוק כמוך לגבי הלימודים,וממש מבינה את תחושתך,כאילו הוצאת לי את המילים מהפה. אומנם אני לומדת מקצוע שלוקח הרבה פחות זמן ללמוד משלך,אבל אני כבר לקראת סוף הלימודים,ודווקא עכשיו כשהבחינה הסופית קרבה,נתקפתי ייאוש עצום ואיני יכולה אפילו לפתוח את המחברות,ובטח שלא ללמוד, ועד לפני זמן קצר (כשבוע-שבועיים),אהבתי מאוד את מה שאני לומדת, וגם עכשיו אני עדיין אוהבת,אך יש לי פחד נוראי מלהיכשל בבחינה,והפחד הזה ממש משתק אותי עד כדי כך שאני לא מנסה אפילו ללמוד(לפני שבוע עוד לפחות ניסיתי ללמוד,בניגוד לעכשיו). מה שכתבת פשוט נראה לי כ"כ מוכר,שהרגשתי צורך לשתף אותך בכך. בכל מקרה בהצלחה - באיזה כיוון שתבחרי ע.

אכן כן,תודה על השיתוף ובאמת מאחלת לך בהצלחה אני רק בסיום שנה א' כמובן שכל הלילה הייתי מוטרדת והגעתי למסקנה שאינני ניגשת לבחינות אני פשוט בשביזות ואינני מצליחה ללמוד.כמובן שאת צריכה לגשת אני לא יודעת מה המקצוע אבל את חייבת תראי את הסוף שבכך. שיהיה לך בהצלחה וגם תודה.